תנחומא בובר · קדושים · סימן 10

כי תבאו אל הארץ ונטעתם. זש"ה עשיתי לי גנות ופרדסים [ונטעתי בהם עץ כל פרי] (קהלת ב ה), וכל כל בני אדם אינן נוטעין כל מה שהם מבקשים, כל מה שיטע אדם בארץ הוא עושה, בין פלפלין ובין כל דבר, אם יטע אדם הן עושין, אלא שאין אדם יודע מקום של נטיעה ונטיעה היכן היא נוטע, אבל שלמה שהיה חכם נטע כל מיני אילנות, [שנאמר עשיתי לי גנות ופרדסים ונטעתי בהם עץ כל פרי], אמר ר' ינאי אפילו פלפלין נטע שלמה, וכיצד היה נוטען, אלא שלמה היה חכם, והיה יודע עיקר משתיתו על עולם, מנין מציון מכלל יופי אלהים הופיע (תהלים נ ב), מציון נשתכלל כל העולם כולו, למה נקראת אבן שתיה שממנה הושתת העולם, והיה שלמה יודע איזה גיד הולך לכוש, ונטע עליו פלפלין, ומיד היו עושין, הרי מה שהוא אומר נטעתי בהם עץ כל פרי.

ד"א נטעתי בהם וגו'. כשם שהטיבור הזה נתון באמצע האיש, כך ארץ ישראל טיבורה של עולם, שנאמר יושבי על טבור הארץ (יחזקאל לח יב), ארץ ישראל יושבת באמצעיתו של עולם, וירושלים באמצע ארץ ישראל, ובית המקדש באמצע ירושלים, וההיכל באמצע בית המקדש, והארון באמצע ההיכל, והאבן שתיה לפני ההיכל, שממנה הושתת העולם, שלמה שהיה חכם עמד על השרשין היוצאין ממנה לכל העולם, ונטע בהם כל מיני אילנות, לפיכך אמר עשיתי לי גנות ופרדסים.