תנחומא בובר · בלק · סימן 23

כי לא נחש ביעקב ולא קסם בישראל (במדבר שם כג). הרי אתה מנחש ומקוסם באיזה מקום תשלוט בהן, והן אינן כן, כשהן צריכין להלחם בשונאים, עומד כהן גדול ולובש אורים ותומים, ונשאלין בהקב"ה, וכל הגוים מקסמים ומנחשים, ואלו מבדין אותן בתשובה ומבטלין קסמיהן, דכתיב מפר אותות בדים וקוסמים יהולל (ישעיה מד כה).

כעת יאמר ליעקב ולישראל מה פעל אל (במדבר כג כג). ראתה עינו שישראל יושבין לפני הקב"ה כתלמיד לפני רבו, ושומעים כל פרשה ופרשה למה נכתבה, וכן הוא אומר כי ליושבים לפני ה' יהיה סחרה וגו' (ישעיה כג יח), ואומר ולא יכנף עוד מוריך והיו עיניך רואות את מוריך (שם ל כ), ומלאכי השרת שואלין אותם מה הורה לכם הקב"ה, לפי שאינן יכולין להכנס למחיצתן, שנאמר כעת יאמר ליעקב ולישראל מה פעל אל.

הן עם כלביא יקום (במדבר שם כד). אין לך אומה בעולם כיוצא בהם, הרי הם ישנים מן התורה ומן המצות, עמדו משנתן עומדין כאריות, חוטפין קרית שמע, ממליכין להקב"ה, ונעשין כאריות, מפליגין לדרך ארץ, למשא ומתן, אם נתקל אחד מהן, או אם מחבלין באין לינע באחד מהם ממליך להקב"ה.

לא ישכב עד יאכל טרף (שם). כשהוא אומר ה' אחד, נחבלים המחבלים מפניו, ומלחשין אחריו ברוך שם כבוד מלכותו לעולם ועד, והוא נסמך בקרית שמע משומרי היום לשומרי הלילה, וכשבא לישן הוא מפקיד רוחו ביד הקב"ה, שנאמר בידך אפקיד רוחי (תהלים לא ו), וכשננער ממליך להקב"ה, שומרי הלילה מוסרין אותו לשומרי היום, שנאמר נפשי לה' משומרים לבקר (שם קל ו), לכך בלעם אומר אין אומה כזו.

ודם חללים ישתה (במדבר שם). נתנבא שאין משה שוכב עד שיתן נקמה בו ובחמשת מלכי מדין, לא ישכב עד יאכל טרף, זה בלעם. ודם חללים ישתה אלו חמשת מלכי מדין וכלי [הקודש (שם לא ו), זה] הציץ, שנאמר בו קדש לה', וחצוצרות התרועה בידו (שם), אמר משה להם לישראל, בלעם הרשע עשה לכם כשפים, ומפריח לחמשת מלכים, ופורח ומפריח, הראו לו את הציץ, ששמו של הקב"ה גלוף בו, והן נופלין לפניכם, תדע שכן כתיב ואת מלכי מדין הרגו על חלליהם וגו', ואת בלעם בן בעור (שם לא ח), מה ביקש אותו רשע עם מלכי מדין, לא כך כתיב וילך וישב למקומו (שם כד כה), אלא כששמע שנפלו בעצתו ארבעה ועשרים אלף, חזר ליטול שכרו, לכך כתיב בלעם בן בעור עם חמשת מלכי מדין.