תנחומא בובר · יתרו · סימן 12

ד"א בחדש, בא חודש. אמר ר' אבין כשנגלה הקב"ה על משה בסנה, אמרלו בהוציאך את העם (הזה) ממצרים תעבדון וגו' (שמות ג יב), והיה משה מצפה ואומר אימתי הוא בא אותו הקץ, אלא כיון שהגיע [הקץ] אמר הקב"ה בא חודש שהיתה מצפה לו. אינו אומר בירח השלישי, כמו שהוא אומר בירח זיו (מ"א ו לז), בירח בול (שם שם לח), בירח האיתנים (שם ח ב), אלא בחודש [השלישי], אמר ר' יהודה הלוי בר' שלום אמר להם הקב"ה חידוש דברים אני עושה ומחדש אתכם, למה הדבר דומה, למלך שהיה לו בן, ועמד על פרקו ביקש אביו להשיאו, ולא היה לו, ארגינטירין (פי' חצר) חדשה, אמר המלך אין זה כבודו של בני להשיאו (בחצר) [צ"ל בארגינטירין] ישנה, אלא אם אמתין עד שאעשה לו חדשה אני מאחר שמחתו של בני, מה עשה המלך הביא נפחין ואומנין והיו מצחצחין בכלי נחושת, הביא חרשים והיו מסרגין בכלי עץ, [נמצא המלך משיא את בנו על ארגינטירין ישנה שהיא נראית חדשה], כך כשיצאו ישראל ממצרים היו בהן סומין וחרשים וחיגרים. אמר הקב"ה [התורה כולה שלימה שנאמר תורת ה' תמימה (תהלים יט ח)], אתן אותה לדור זה, ויש בהן בעלי מומין, אמתין עד שיעמדו בניהם, אני מאחר בשמחתה של תורה, מה עשה הקב"ה ריפא אותן, ונתן להם את התורה, ומנין [שריפא אותם], מי שהיה סומא היה רואה, שנאמר וכל העם רואים וגו' (שמות כ יח), ומי שהיה חרש נעשה שומע, שנאמר כל אשר דבר ה' נעשה ונשמע (שם כד ז), ומי שהיה חיגר נעשה שלם, שנאמר ויתיצבו בתחתית ההר (שם יט יח), הוי חידוש דברים אחדש לכם.