תנחומא בובר · נח · סימן 28

ויאמרו איש אל רעהו הבה נלבנה לבנים (בראשית יא ג). כל מה שהיו עושין הקב"ה מצליח בידם, כדי לשחק עליהם באחרונה, שנאמר יושב בשמים ישחק (תהלים ב ד), שאילולי לא בנו, היו אומרים אילו בנינו את המגדל היו עולים לשמים ומתלחמים עמו, מה עשה הקב"ה הצליח בידם, להודיעם שאינם כלום בעולם, ואחר [כך] שוחק עליהם והגלה אותם, שנאמר ויפץ ה' אותם משם (בראשית יא ח). [ויאמרו הבה נבנה לנו עיר ומגדל וראשו בשמים ונעשה לנו שם] (שם שם ד), אמר ר' שמעון בן יוחי נטלו ע"ז ונתנוהו בראש המגדל, [אמרו] אם גוזר הקב"ה עלינו גזירות יהיה כנגדו ומעכבו, ואין הלשון הזה ונעשה לנו שם, אלא לשון ע"ז, שנאמר ושם אלהים אחרים לא תזכירו (שמות כג יג), אמר להם הקב"ה אתם אומרים פן נפוץ (בראשית שם), אני מפיץ אתכם, שנאמר ויפץ ה' אותם (בראשית יא ח), לקיים מה שנאמר מגורת רשע היא תבואנו (משלי י כד).

וירד ה' לראות (בראשית יא ה), הכל גלוי לפני הקב"ה, וכתיב כאן וירד ה' לראות, אלא ללמד דרך ארץ לבריות [שלא לגמור את הדין ושלא לומר דבר מה שלא רואין].

אשר בנו בני האדם (שם). אמר להם אין אתם מביטים בראשונים שהיו לפניכם, (שנאמר) ויאמר ה' הן עם אחד ושפה אחת וגו' [ועתה לא יבצר] (שם שם ו) אע"פ שמרדו פשטתי להם ימיני, ואמרתי להם עשו תשובה ואקבל אתכם, כמה שנאמר ועתה ישראל מה ה' אלהיך שואל (ממך) [מעמך] (דברים י יב), והן אמרו לא יבצר (מהן) [מהם], אפילו אותן האנשים נבצרים אינן עושין תשובה, שנאמר כבוצר על סלסלות (ירמיה ו ט).

(ד"א) הבה נרדה [ונבלה שם שפתם] (שם שם ז), שעירבב הקב"ה את לשונם ולא היה אחד מהם יודע לשון חבירו, מה היה אותו הלשון שהיו מדברים בו, לשון הקודש היה, שבו נברא העולם, בעולם הזה היו האומות והבריות חולקין על הקב"ה, אבל לעולם הבא כולן שוין כתף אחד לעבדו, שנאמר כי אז אהפוך אל עמים שפה ברורה [לקרוא כולם בשם ה' לעבדו שכם אחד] (צפניה ג ט), למה שכך אמר הקב"ה לישראל אני מבטל את השעבוד מכם, ומאבד האומות מפניכם, ומקריב אתכם אלי, כדי שתהיו עובדין אותי ביראה, ועוד אמר רוח הקדש על ידי דוד, עבדו את ה' ביראה (תהלים ב יא).

חסלת פרשת נח