תנחומא בובר · נשא · סימן 13

אמרו רבותינו אשה שהוא מתייחדת עם בעלה, והוא משמש עמה, והיא נותנת עיניה באחר בשעת תשמיש, אין לה ניאוף גדול מזה, שנאמר האשה המנאפת תחת אישה [תקח את זרים] (יחזקאל טז לב), וכי יש אשה שמנאפת תחת בעלה, אלא זו שפגעה באיש אחד, ונותנת עיניה בו, והיא משמשת עם בעלה, ולבה עליו. שאל מלך הערביים את ר' עקיבא, אני כושי ואשתי כושית, וילדה לי בן לבן, אני הורגה שזינתה תחתי, א"ל יש לך צורות בתוך ביתך, א"ל הן, א"ל צורות ביתך לבנות או שחורות, א"ל לבנות, א"ל כשהיית עסוק עמה, נתנה עיניה בצורות, וילדה כיוצא בהם, ואם תמיה אתה על הדבר, למוד מצאנו של יעקב מן המקלות היו מתייחמות, שנאמר ויחמו הצאן אל המקלות וגו' (בראשית ל לט), והודה מלך ערביים לר' עקיבא. הוי כל אשה שמתייחדת עם בעלה בקדושה, סוף מעמיד ממנה בנים צדיקים, שכן מצינו בחנה, שנתייחדה עם בעלה בקדושה, לא קיפח הקב"ה שכרה, אלא נתן לה בן צדיק כמשה, שנאמר אם יעמד משה ושמואל לפני (ירמיה טו א), ואומר משה ואהרן בכהניו ושמואל בקוראי שמו (תהלים צט ו), וכן אמרה חנה אל הנער הזה התפללתי ויתן ה' לי את שאלתי (ש"א א כז), למה שנזרע בקדושה, אמר הקב"ה בעולם הזה כל האומות תיעבתי אותם על שהם מזרע הטומאה, ובחרתי בכם שאתם מזרע אמת, שנאמר ואנכי נטעתיך שורק (כולו) [כלה] זרע אמת (ירמיה ב כא), וכתיב בך כחר ה' אלהיך (דברי ז ו), ואף לעתיד לבא איני בוחר אלא בכם שאתם זרע קודש, שנאמר לא יגעו לריק ולא ילדו לבהלה [כי זרע ברוכי ה' המה] (ישעיה סה כג).