תנחומא בובר · שמות · סימן 11

מה כתיב למעלה מן הענין ולכהן מדין שבע בנות (שמות ב טז), מה כתיב שם, ויבואו הרועים ויגרשום (שם שם יז), מה עשו להם, נטלום להשליכם למים, ויקם משה ויושיען (שם), ואין הלשון הזה אלא הצלת מים, שנאמר הושיעני אלהים כי באו מים עד נפש (תהלים סט ב), וישק את צאנם, (שמות ב יז), ותבאנה אל רעואל אביהם (שם ם יח), שבעה שמות נקראו לו, יתר יתרו, רעואל, חובב, [חבר], קיני, פוטיאל.

ויאמר מדוע מהרתן בא היום, ותאמרנה איש מצרי הצילנו מיד הרועים (שם שם יח יט), מ כאן שהשליכום למים, שנאמר וגם דלה דלה לנו (שם שם יט).

ויאמר אל בנותיו ואיו (שם שם כ), מיד (יצאתה) [רצתה] צפורה כצפור והביאתהו. ד"א למה נקראת צפורה שטיהרה כל בית אביה כדם הצפור.

ויואל משה לשבת את האיש (שמות ב כא), ר' יהודה אומר מהו ויואל, שנשבע לו, שנאמר ויואל שאול את העם (ש"א יד כד), קיבל עליו לדור עמו, ואין ויואל אלא לשון דירה, שנאט' ועתה הואל נא ולין (שופטים יט ו), ויתן את צפורה בתו למשה (שמות שם שם), כיון שנטל בתו קבע עליו לרעות צאנו, שנאמר ומשה היה רועה (שם ג א), מהו היה רועה, אמר ר' יוחנן, כל מי שנאמר בו היה, הוא היה בתחילתו, והוא היה בסופו, הוא היה בתחלתו כשר, ובסופו כשר, רבנין אמרין כי מי שנאמר בו היה, זן ופרנס, אמרו לו והרי והנחש היה ערום (בראשית ג א), אמר להן הוא יה מתוקן לפורענות, אמרו לו והכתיב וקין היה עובד אדמה (שם ד ב), אמר להם אף הוא מתוקן לגלות, אמרו לו והכתיב והיה (כי) [כאשר] נלכדה ירושלם (ירמיה לח כח), אמר להן סימן יפה היה לה, שאילולי שנלכדה ירושלים נתאכלו שונאיהן של ישראל. ר' לוי אמר כל מי שנאמר בו היה ראה עולם חדש, לפיכך ומשה היה רועה.