תנחומא בובר · אמור · סימן 5

ויאמר ה' אל משה אמור אל הכהנים. אמר ר' יוחנן כל מקום שהוא אומר אמור ואמרת צריך להדרש, ויאמר המלך אחשורוש ויאמר לאסתר המלכה (אסתר ז ה), ויאמר ויאמר למה, אמר לה אם הוא זה מוטב, ואם לאו אמרו שהוא הוא, ר' אבין אר עד שלא הכיר בה שהיא יהודית היה מספר עמה על ידי מתורגמן, משהכיר בה התחיל לספר עמה בעצמו, כיוצא בו ויגש איש האלהים ויאמר אל (אחאב) מלך ישראל ויאמר כה אמר ה' (מ"א כ כח), ויאמר ויאמר למה, אמר לו כשיפולבן הדד בידך לא תחמול עליו, אמירה שניה אמר לו, הוי יודע כמה מצודות וחרמים פרשתילו עד שבא לידך, ועכשיו אם הפקד יפקד (והיה) [והיתה] נפשך תחת נפשו ועמך תחת עמו (שם שם מב), [כיוצא בו] ויאמר אל האיש לבוש הבדים ויאמר בא אל בינות לגלגל (יחזקאל י ב), אמר אל המלאך, והמלאך אמר לכרוב, אמר לו גזר עלי הקב"ה ואני אין לי רשות להכנס תוך מחיצתך, אלא עשה עמי צדקה ותן לי שני גחלים, מיד וישא ויתן אל חפני לבוש הבדים (שם שם ז), ר' פנחס אמר הפשירן ונתנן לו, אמר ר' יהושע דסכנין בשם ר' לוי שני גחלים היו עמומות בידו של גבריאל שתי שנים ומחצה, סבור שישראל עושין תשובה, כיון שלא עשו בקש לזורקן ולקעקע ביצתן, אמר לו הקב"ה גבריאל אל תעשה יש בהן בני אדם שעושין תשובה וצדקה אלו עם אלו, שנאמר וירא לכרובים תבנית יד אדם (שם שם ח), לפיכך ויאמר ויאמר, ואף כאן אמור אל הכהנים ואמרת, אמירה ראשונה למת מצוה שיטמא, והשניה לאחרים לא יטמא.