תנחומא בובר · וירא · סימן 40

ד"א ויהי אחר הדברים האלה, זש"ה לא אחלל בריתי ומוצא שפתי לא אשנה (תהלים פט לה), אמר ר' אחא לא אחלל את בריתי, שהתניתי עם אברהם ואמרתי לו כי ביצחק יקרא לך זרע (בראשית כא יב), ומוצא שפתי לא אשנה, שאמרתי לו קח נא, משל למה הדבר דומה, למלך שאמר לאוהבו מתאוה אני לראות על שלחני תינוק קטן, מיד הלך אוהבו והביא את בנו והעמידו על השלחן לפני המלך, והלך והביא החרב לשוחטו, מיד צווה המלך ואמר לו מה אתה עושה, א"ל ולא אמרת לי מתאוה אני לראות תינוק קטן על שלחני, א"ל תינוק חי אמרתי לך, שמא מת, כך אמר לו הקב"ה לאברהם קח נא את בנך (שם כב ב), מיד ויבן שם אברהם את המזבח וגו' וישלח אברהם את ידו (שם ט י) צווה לו המלאך אל תשלח ידך אל הנער (שם יב), א"ל אברהם לא אמרת לי קח נא, א"ל שמא אמרתי לו לשוחטו, הוא לא אחלל בריתי ומוצא שפתי לא אשנה.

כך שנו רבותינו, אשר לא צויתי ולא דברתי ולא עלתה על לבי (ירמיה יט ה), לא צויתי ליפתח שיקריב את בתו, ולא דברתי למלך מואב שיקריב את בנו, ולא עלתה על לבי לומר לאברהם שישחוט את בנו, למה סמכו צווי ביפתח, אמר ר' מיישא, אשר לא צויתי, ליפתח וצויתי לו הרבה מצות עשה ומצות לא תעשה, שהיה מישראל, אבל שיקריב את בתו לא צויתיו, ולא דברתי, למלך מואב, אמרו רבותינו למה סמכו דבור למלך מואב, אלא אמר קב"ה וכי מעולם דברתי עמו לא גנאי הוא, אלא לא דברתי עמו מימיו, על אחת כמה וכמה שיקריב את בנו, ולא עלתה על לבי לומר לאברהם שישחוט את בנו, אע"פ שאמרתי לו קח נא לא עלתה על לבי שישחוט את בנו, לכך נאמר לא אחלל בריתי.