תנחומא בובר · הוספה לשלח · סימן 16

ואתן לך ארץ חמדה (ירמיה ג יט). ארץ שנתחמדו לה אבות העולם, אברהם, שנאמר ויסע אברם הלוך ונסוע הנגבה (בראשית יב ט), וכן הוא אומר גר ותושב אנכי עמכם תנו לי אחוזת קבר עמכם (שם כג ד), ויצחק, (אף הוא נתחמדה לה כשהיה מסתלק מן העולם, מה אמר לבניו קברו אותי אל אבותי אל שדה עפרון בן צוחר החתי) [אף הקב"ה מחבבה לפני יצחק, גור בארץ הזאת וגו' (שם כו ג)], ויעקב כך הוא מצוה, בקברי אשר כריי לי בארץ וגו' (שם נ ה), הוי ארץ חמדה נחלת צבי צבאות גוים, ארץ שהיא צביונים של אומות העולם.

ד"א נחלת צבי, ארץ שמריצה פירותיה כצבי.

ד"א נחלת צבי צבאות גוים, ארץ שצביונות אומות העולם בה.

כתיב מלך יריחו אחד מלך העי אשר מצד בית אל אחד (יהושע יב ט), ואין בין זו לזו ג' מילין, והוא אומר מלך יריחו מלך העי, אמר ר' פרנך אמר ר' יוחנן כל מלך שהיה בחוצה לארץ, ולא היה קונה לו עיר אחת בארץ ישראל, לא היה נקרא מלך, מה כתיב וארא בשלל אדרת שנער אחת טובה (שם ז כא), מהו אדרת שנער (פורפירורה) [פורפירה] בבליקון, אלא שהיה מלך בבל, וחנוי בארץ ישראל, הוי נחלת צבי צבאות גוים, ואומר אבי תקראו לי (ירמיה ג יט), מה עסקו של אב, אוהב את הבן, מה עסקו של בן זקוק לתפנוקו של אביו, מאכילו ומשקהו, אף אתם הוי זקוקים לאביכם שבשמים.