תנחומא בובר · נח · סימן 24

ויהי כל הארץ שפה אחת, מה כתיב למעלה מן הענין, אלה משפחות בני נח (שם י לב), ואחר כך ויהי כל הארץ שפה אחת, אמר שלמה אם תכתוש את האויל במכתש [בתוך הריפות בעלי לא תסור מעליו אולתו] (משלי כז כב), מי שהוא מכה את האויל עם שהוא מעלה את השבט להיות שונה לו הוא שוכח את הראשון, בתוך הריפות בעלי, עם שהוא מעלה את הראשון כבר נשכח, אפילו כן לא תסור מעליו אולתו.

ד"א אם תכתוש את האויל במכתש, ר' נחמיה בנו של ר' שמואל בר נחמן אמר למה הן דומין לצנצנת מלאה, ועלו חגבים עליה, הראשון ונפל, [השני ונפל, השלישי ונפל], ולא למד השני מן הראשון, (ולא השני מן השלישי) [ולא השלישי מן השני], כך הרשעים בא הראשון עולה ומתגבר ונופל, ואין השני למד מן הראשון, כך עמדו דורו של אנוש וקראו ע"ז, שנאמר אז הוחל לקרוא בשם ה' (בראשית ד כו), מה עשה הקב"ה קרא לים ושטפן, שנאמר הקורא למי הים וישפכם על פני הארץ (עמוס ה ח), עמדו דור המבול והכעיסו להקב"ה, שנאמר ויאמרו לאל סור ממנו (איוב כא יד), ואבדו מן העולם, ולא למדו מדור אנוש, [דור הפלגה לא למדו מדורות הראשונים], הוי אם תכתוש את האויל במכתש בתוך הריפות בעלי, זה דור הפלגה, שהיו מוציאין דברי חירופין אחרי יחידו של עולם, שנאמר ויהי כל הארץ שפה אחת ודברים אחדים, ר' ברכיה הכהן אמר מהו שפה אחת, שהיו משפחה אחת, ד"א שפה אחת ששפו פורענות לעולם, [ודברים אחדים, דברים שהוציאו אחרי יחידו של עולם].

ד"א ודברים אחדים, שהוציאו אחרי שני יחידי עולם, אחרי הקב"ה דכתיב שמע ישראל ה' אלהינו ה' אחד (דברים ו ד), ואחר אברהם, שנאמר אחד היה אברהם (ואהבתו) (יחזקאל לג כד).

ד"א ויהי כל הארץ [שפה אחת], אמר ר' אייבו בשם ר' אליעזר בנו של ר' יוסי הגלילי, בשלשה מקומות חלקו באי עולם על הקב"ה,

אחד בימי יהושע, שנאמר (ויקבצו) [ויתקבצו] יחדו להלחם עם יהושע [ועם ישראל פה אחד] (יהושע ט ב), מהו יחדו שחלקו על הקב"ה. ואחד בימי גוג ומגוג, שנאמר יתיצבו מלכי ארץ וגו' (תהלים ב ב). וכאן, שנאמר ויהי כל הארץ [שפה אחת ודברים אחדים], דברים של חרופים היו מוציאין על הקב"ה אלא שלא פרשו הכתובים, אלא רבותינו פרשו מקצתן, מה היו אומרים, אחר אלף שנים ויום אחד ושש מאות וחמשים ושש שנים מבול בא לעולם, והשמים מתמוטטין, והמים העליונים יפלו עלינו, אלא באו ונעשה לנו פרנוסין, (פי' עמודים), שאם יפלו השמים יהיו מעמידין בהם, הוי ודברים אחדים.