תנחומא בובר · ויחי · סימן 9

[ויקרא יעקב אל בניו]. זש"ה מסיר שפה לנאמנים וטעם זקנים יקח (איוב יב כ), זה יצחק ויעקב ששניהם בקשו לגלות מסטירין של הקב"ה (פי' סודו) יצחק קרא לעשו בקש לגלות לו את הקץ וגנזו הקב"ה ממנו, שנאמר ויקרא את עשו בנו הגדול וגו' (בראשית כז א), ואף יעקב בקש לגלות לבניו את הקץ, שנאמר האספו ואגידה לכם וגו', למה הדבר דומה, לעבד שהאמינו המלך על כל מה שיש לו, בא אותו העבד למות, קרא לבניו לעשותן בני חורין, ולומר להם היכן הוא דייתיקי שלהם, עמד המלך למעלה ממנו, ראה אותו העבד והפליג את הדבר שהיה מבקש לגלות להם, התחיל אמר להם בבקשה מכם עבדיו של מלך אתם היו מכבדין אותו, כדרך שכיבדתיו אני כל ימי, כך יעקב קרא לבניו להודיע להם אימתי הקץ, מיד נגלה עליו הקב"ה, א"ל לבניך אתה קורא ולי לא קראת, ולא אותי קראת יעקב (ישעיה מג כב), כיון שראה הקב"ה נגלה עליו, מיד התחיל לומר להם בבקשה מכם היו מכבדין להקב"ה, כשם שכבדוהו אבותי, שנאמר האלהים אשר התהלכו אבותי לפניו וגו' (בראשית מח טו), אמרו לו שמע ישראל ה' אלהינו ה' אחד (דברים ו ד), מיד וישתחו ישראל על ראש המטה (בראשית מז לא), התחיל לומר בלחישה ברוך שם כבוד מלכותו לעולם ועד, אמר לו הקב"ה כבוד אלהים הסתר דבר (משלי כה ב).