מהרז"ו הקצר על בראשית רבה · פרק 1 · פסקה 10

אלא מיום שנברא העולם. היינו מיום ראשון שנבראו בו שמים וארץ:

דרש ר"י בן פזי בהדיה דבר קפרא. עיין בארוך. ופירושו כאילו אמר ד"א למה נברא העולם בב':

דבר אחר למה לא בא' שלא ליתן. לפי מה שכתב כאן צריך לומר שמתחלה אמר שאם היה פותח בא' היה סימן קללה וארור באמת ואחר כך אמר דבר אחר שאף באמת לא היה סי' קללה על כל פנים יש לחוש שהאפיקורסים יאמרו שהוא סימן קללה שהם מחפשים עלילות להפרד מהשי"ת. ושלא ליתן מקום טעות בתחלת התורה. עיין בארוך אמיתת הדברים:

יש לו שני עוקצים. תג מלמעלה ועוקץ מלאחריו כזה *ב* ורומז בתגו שלמעלה מי בראו זה ששוכן למעלה בשמים ובעוקצו שלאחריו מורה על שמו. אך בירושלמי הגירסא אדון שמו. פירוש שמראה בעוקצו שלאחריו שסמוך לאחד שלפניו שנוטריקון שלו אדון. ובילקוט כאן הגירסא ה' אחד ופירושו כנ"ל שמראה על הא' שהוא אחד. וגירסת הילקוט הובא בב"י וטור א"ח סי' ל"ו בתמונת אות ב' אך צ"ע שמביא גירסא זו בשם הירושלמי:

כ"ו דור. לעיל סי' ד' מבואר עיין בפסיקתא הובא בארוך:

בזכות התורה. לעיל סי' ד' וא"כ נתינת התורה עיקר וחשוב יותר מבריאת העולם ואתה מתוקן לדבר יותר גדול מאשר זכה הב':

שהוא מסכים מאלף. שהא' מורה שהקב"ה הסכים ליתן התורה לאלף דור ולפתוח אנכי בנתינת התורה בא' וכמ"ש חגיגה דף י"ד שתתקע"ד דורות קומטו מהם שהיה צריך ליתן התורה לאלף דור ונתנה לכ"ו דור וכמ"ש לקמן פר' כ"ח סי' ד':