מתנות כהונה על ויקרא רבה · פרק 15 · פסקה 4

מגלביה. רצועות ומקלות שבהם מייסרים העוברים על דת:

תלן. תולין:

דחלת. יראתה:

ה"ג בירושלמי דפ' כל כתבי במגילת קינות ערב תשעה באב שחל להיות בשבת עם חשכה מן המנחה ולמעלה והכי איתא בירושלמי בהדיא ואז דוקא שרי לקרות בספר ולא קודם לזה דגזרינן שמא יקרא בשטרי הדיוטות ולאחר מנחה לא גזרינן וכן הוא בירושלמי דפ' בני העיר ולכן היו פושטין פי' חוזרין וקורין ודורשין בספר קינות דוקא עם חשכה ולא קודם שאז אינו מותר אלא בעל פה לא בכתב ואם צריך לבדוק לראות בספר דבר מה מותר אף קודם מנחה דבהא לא גזרו:

רוח אפינו משיח ה' הייתי אומר גרסי'. פי' הייתי אומר שנזדמן לך כזה לכפרת עון הדור והכי איתא בהדיא אמר ר' חייא רבה בחבתן מטתך כו' פי' בעונותינו הגיעך כן ועל זה אמר ר' ישמעאל אלו לא כו' שנאמר רוח וגו' נלכד בשחיתותם ועכשיו שעסוקין היינו בענין זה עאכ"ו אומר שבשביל כך נזדמן לך שנאמר רוח אפינו משיח ה' נלכד בשחיתותם אשר אמרו בצלו נחיה וגו' (ולא) בשביל עון עצמך:

מוצץ. פי' מוציא הדם והזוהמא והוא נתרפא וה"ג באיכה רבה (ד' ר') ובירושלמי לא שהוא מרפא ואלו היה מרפא היה אסור בשבת:

ה"ג אלא מן המנחה ולמעלה. ור"ל מנחה קטנה דהיינו עם חשיכה ופי' אין קורין בספר וכדפירש לעיל:

ה"ג אם צריך לדבר לבדוק. פי' אם צריך לבדוק ולחפש איזה פסוק נוטל הספר ובודק ולא גזרו בהא שהוא באקראי בעלמא כמו שהתירו בחזן לראות ראשי הפרשיות לאור הנר דהוי אקראי בעלמא ולא גזרינן שמא יטה:

חרס כל שהוא יניח על המכה לשמרו שמותר לטלטלו:

ואם זרקו לאשפה כו'. לפי שבטל מתורת כלי ואסור לטלטלו:

בצרורייה. שם מקום: