מדרש ילמדנו מתוך ילקוט תלמוד תורה · Ot 16

(לבר' ג', י"ט).
כשחטא אדם הראשון התחיל הב"ה להשיח עמו, מי הגיד לך וגו' (שם, י"א). הניח לאדם והתחיל להשיח עם האשה, ויאמר י"י אל האשה וגו' (שם, י"ג). בא לו אצל הנחש, ולא נכנס עמו בדברים אלא מיד נתן לו אפופסין, כי עשית זאת ארור אתה וגו' (שם, י"ד). חזר אצל האשה ואמר לה הרבה ארבה עצבונך וגו', (שם, ט"ז). וכשחזר אצל האדם לא חייבו עד שנתן לו רמז לעשות תשובה, מנין, א"ר ברכיה דכתיב עד שובך (שם, י"ט), ואין שובך אלא תשובה, שנ' שובה ישראל וגו' (הושע י"ד, ב'). וכיון שלא עשה תשובה, טרדו מגן עדן, הה"ד כי לא אל חפץ רשע אתה (תה' ה', ה'). ילמדנו פר' אשה כי תזריע.

א"ר מאיר שלשה נכנסו לדין ויצאו ארבעה חייבין, ואלו הן: אדם, וחוה, נחש והארץ עמהם, ועל כל א' וא' נגזר עשר גזרות. נגזר על הנחש עשר גזירות, ואלו הן: נסתם פיו; ויש אומרים חתך את לשונו שלא יהא משיח, דא"ר יהושע דסכנין הנחש הראשון היה מוכיח בני אדם, וכיון שספר לשון הרע על בוראו, מה עשה לו הב"ה, קצץ את רגליו וחתך את לשונו; ונקצצו ידיו ורגליו; מאכלו עפר; עורו נפשט ממנו והיא קשה לו מן הכל; ואיבה אשית (בר' ג', ט"ו); ושהוא מוליד לשבע שנים; ושהוא מקפיד; והכל מתברכין והוא עומד בקללתו, שנ' ונחש עפר לחמו (יש' ס"ה, כ"ה); עשירית: והשבתי חיה רעה מן הארץ (וי' כ"ו, ו'). ועל האדם נגזר עשר גזירות, ואלו הן: נקנסה עליו מיתה; ושיאכל פתו בצער; ושיאכל טוב ומוציא רע; ושיהיו בנים שלו גולים ממקום למקום; ושתשלוט בו רמה ותולעה; ונמסרו לו בהמה וחיה ועוף שיעצור בהם והם מורדים בו; ושיהא מסור לחיה רעה שימות בה; ושיהיו ימיו קצרים; ושיהא דינו מוכן לעתיד לבא. ועשר גזירות על חוה, ואלו הן: דם נדה; בתולים; צער הריון; לידה; ושיהא בעלה מקנא לה; ושיהא שולט בה; ושתהיה אסורה בבית; ושתהיה מכוסה; ושתהיה מזקנת במהרה; עשירית: אם היא כשרה בעלה קוברה. ועל הארץ נגזר עשר גזירות, ואלו הן: שתהא שותה מאליה, שנ' ואד יעלה מן הארץ וגו' (בר' ב', ו'); ושתלקה בפירותיה; ושתלקה בשדפון; ושיהיו בה אילני סרק; ושיהיה בו קוץ ודרדר; ושיעשו בה טרשים וקרקסים; ושיהיו בה הרים וגבעות; ושלא תהא מכסה על הרוגיה; ושיהא זורע הרבה ומוציא קמעא, שנ' בזעת אפך תאכל לחם (שם, ג', י"ט); עשירית: שתהא עתידה להבלות, שנ' והארץ כבגד תבלה (יש' נ"א, ו'). וכנגד ארבעים גזרות הללו נגזר מלקות ארבעים. ילמדנו.