מדרש ילמדנו מתוך ילקוט תלמוד תורה · Ot 186

(לבר' מ"ט, ד' - ה').
פחז, סרס המקרא ודרשה: זעת, חרדת, פרח חטא מעליך. ד"א פסעת על דת, חללת בכורתך, זר נעשית. מהו כמים, אם יהא ביד אדם קיתון של מים והוא נשפך, אין משתייר ממנו כלום, אבל אם היה של דבש או של שמן נשתייר ממנו, לכך נאמר כמים. כי עלית משכבי אביך, בשעה שהבאת הדודאים והיתה אמך אומרת לאחותה: המעט קחתך את אישי (שם, ל', ט"ו), ואת עלית משכבי וחללת יצועי, ומפני שחללת יצועי תהא מרוחק עד שיבא משה, דכתיב ביה: ומשה עלה אל האלהים (שמ' י"ט, ג'), ויתיר אותך ויקרבך, שנ' יחי ראובן ואל ימות (דב' ל"ג, ו'). רבה, ילמדנו.

אז חללת יצועי עלה, קלקל יצועי עלה, א"ל אביו: אין לך רפואה בני עד הקללה. וכשפתח שבטו של ראובן ואמר: ארור שוכב עם אשת אביו (דב' כ"ז, כ'), ידעו כל ישראל שהיה ראובן זכאי ונתרפא ומחל לו הב"ה. הרי שבא ראובן ואזניו מקוטפות. התחיל קורא: שמעון ולוי אחים, אחים דפחתא, א"ל: הייתם אחים בדינה ולא הייתם אחים ביוסף. שמעון ולוי הם שמכרוהו, וכו' התם. כלי חמס מכרותיהם, מהו כלי חמס, א"ל: גזולים הם כלים שבידכם, אינן שלכם אלא של עשו, שנ' ועל חרבך תחיה (בר' כ"ז, מ'), כליו של חמס הן, ואין חמס אלא עשו, שנ' מחמס אחיך יעקב וגו' (עוב' א'). ומהו מכורותיהם, מגורותיהם, כד"א מכורותיך ומולדותיך וגו' (יח' ט"ז, ג'). ילמדנו.