(לבר' ל"ז, א' - ב').
וישב יעקב. למה נתעסק הב"ה תחלה בייחוסן של אומות. משלו למלך שהיה לו מרגלית מושלכת בתוך העפר והצרורות, הוצרך המלך לפלפל בעפר ובצרורות להוציא המרגלית מתוכן, כיון שהגיע המלך למרגלית הניח העפר והצרורות ונתעסק במרגלית. כך הב"ה נתעסק בדורות לשעבר וכללן והניחן, אדם שת אנוש קינן מהללאל ירד וכו' (דהא, א', א' - ג'), וכן בעשרה דורות השניים, שם ארפכשד וכו' (שם, כ"ד - כ"ז), כיון שהגיע למרגלית, אברהם, יצחק ויעקב, התחיל מתעסק בהן. למה נסמכה פ' אלופי עשו לפרשה זו, הוי אלה אלופי עשו וגו' (בר' ל"ו, מ'), וישב יעקב. ד"א וישב יעקב. א"ר יהודה צריכין היו יעקב ובניו לירד למצרים מכופתין בקולרין, ולא עשה כן, אלא בעל המחשבות חשב היאך להורידן בכבוד, הביא עלילה, שיאהב יעקב ליוסף וישנאו אותו אחיו וימכרו אותו לישמעאלים, וירד למצרים, כדי שירד בעלילה. ואימתי הביא עליו עלילה, בעת שנתיאש משעבוד מצרים ונתישבה דעתו, שנ' וישב יעקב, א"ר אלעזר מהו וישב יעקב, מלמד שחשב יעקב בדעתו ואמר: כבר אמר הב"ה לאברהם להיות בניו גרים, הרי אני הייתי גר עשרים שנה בבית לבן משועבד בצאנו, וכיון שראה שעשו הלך לעיר אחרת אמר: בזה יתקיים שעבוד ארבע מאות שנה, ונתישבה דעתו. אמר הב"ה: מחשבתי עמוקה ממחשבתך, שנ' כי לא מחשבותי מחשבותיכם (יש' נ"ה, ח'), מיד הביא עליו עלילה על ידי יוסף. ד"א וישב יעקב. אמר יעקב: אבותי נתאוו לישב בארץ ישראל וישבו בה, אברהם אמר: במה אדע כי אירשנה (בר' ט"ו, ח'), ביצחק כתיב גור בארץ הזאת (שם, כ"ו, ג') ואני לא אשב בה. מיד לקח כל אנשי ביתו ובניו ובא וישב לו בארץ. לכך נאמר וישב יעקב בארץ מגורי אביו. מכאן אמרו כל היושב בארץ ישראל מקבל עליו עול מלכות שמים והיושב בחוצה לארץ כעובד ע"ז. בארץ מגורי אביו, מלמד שישב גר בארץ גרו אביו, בארץ שנתגייר אברהם והגרים עמו, שנ' ואת הנפש אשר עשו בחרן (שם, י"ב, ה'). אלה תולדות יעקב יוסף, והלא ראובן הוא הבכור, אלא בחללו יצועי אביו נתנה בכורתו ליוסף, לפיכך אלה תולדות יעקב יוסף. ילמדנו.
וישב יעקב. למה נתעסק הב"ה תחלה בייחוסן של אומות. משלו למלך שהיה לו מרגלית מושלכת בתוך העפר והצרורות, הוצרך המלך לפלפל בעפר ובצרורות להוציא המרגלית מתוכן, כיון שהגיע המלך למרגלית הניח העפר והצרורות ונתעסק במרגלית. כך הב"ה נתעסק בדורות לשעבר וכללן והניחן, אדם שת אנוש קינן מהללאל ירד וכו' (דהא, א', א' - ג'), וכן בעשרה דורות השניים, שם ארפכשד וכו' (שם, כ"ד - כ"ז), כיון שהגיע למרגלית, אברהם, יצחק ויעקב, התחיל מתעסק בהן. למה נסמכה פ' אלופי עשו לפרשה זו, הוי אלה אלופי עשו וגו' (בר' ל"ו, מ'), וישב יעקב. ד"א וישב יעקב. א"ר יהודה צריכין היו יעקב ובניו לירד למצרים מכופתין בקולרין, ולא עשה כן, אלא בעל המחשבות חשב היאך להורידן בכבוד, הביא עלילה, שיאהב יעקב ליוסף וישנאו אותו אחיו וימכרו אותו לישמעאלים, וירד למצרים, כדי שירד בעלילה. ואימתי הביא עליו עלילה, בעת שנתיאש משעבוד מצרים ונתישבה דעתו, שנ' וישב יעקב, א"ר אלעזר מהו וישב יעקב, מלמד שחשב יעקב בדעתו ואמר: כבר אמר הב"ה לאברהם להיות בניו גרים, הרי אני הייתי גר עשרים שנה בבית לבן משועבד בצאנו, וכיון שראה שעשו הלך לעיר אחרת אמר: בזה יתקיים שעבוד ארבע מאות שנה, ונתישבה דעתו. אמר הב"ה: מחשבתי עמוקה ממחשבתך, שנ' כי לא מחשבותי מחשבותיכם (יש' נ"ה, ח'), מיד הביא עליו עלילה על ידי יוסף. ד"א וישב יעקב. אמר יעקב: אבותי נתאוו לישב בארץ ישראל וישבו בה, אברהם אמר: במה אדע כי אירשנה (בר' ט"ו, ח'), ביצחק כתיב גור בארץ הזאת (שם, כ"ו, ג') ואני לא אשב בה. מיד לקח כל אנשי ביתו ובניו ובא וישב לו בארץ. לכך נאמר וישב יעקב בארץ מגורי אביו. מכאן אמרו כל היושב בארץ ישראל מקבל עליו עול מלכות שמים והיושב בחוצה לארץ כעובד ע"ז. בארץ מגורי אביו, מלמד שישב גר בארץ גרו אביו, בארץ שנתגייר אברהם והגרים עמו, שנ' ואת הנפש אשר עשו בחרן (שם, י"ב, ה'). אלה תולדות יעקב יוסף, והלא ראובן הוא הבכור, אלא בחללו יצועי אביו נתנה בכורתו ליוסף, לפיכך אלה תולדות יעקב יוסף. ילמדנו.