(לבר' י"ד, י"ד). וישמע אברם כי נשבה אחיו, וכי אחיו היה, אלא ענותנותו של אברהם, אחר אותה מריבה, דכתי' ויהי ריב בין רועי וגו' (שם, י"ג, ז'), קורא אותו אחיו, דכתי' כי אנשים אחים אנחנו (שם, ח'). ד"א וישמע אברם כי נשבה אחיו, וכי אחיו היה, אלא שהיו קלסטורין שלו דומין לאברהם, וכיון ששבו אותו היו סבורין שבן אברהם הוא. ילמדנו.
וירק את חניכיו, שנטל כסף וזהב וחפה אותם. א"ל: הוו יודעין שבמלחמה אתם יוצאים, אל תתנו עיניכם בכסף וזהב, הרי כל זה שלכם. ד"א הריקן בדברים, א"ל: מי האיש הירא ורך הלבב וגו' (דב' כ', ח'). כיון שא"ל כך, הריקן אחד אחד, ולא נשתייר מהם אלא אליעזר, מנין שמונה עשרה ושלש מאות. הה"ד וירדף ולא כתי' וירדפו, ואו' ויכם וירדפם עד חובה (בר' י"ד, ט"ו). ילמדנו.