(לבר' מ"ה, ד').
ולא יכלו אחיו לענות אותו כי נבהלו מפניו. כיון שראה יוסף שהסכימה דעתם להחריב את מצרים, אמר יוסף: מוטב שאתודע להם ואל יחריבו את מצרים. אמר להם: לא כך אמרתם שאחיו של זה מת הוא, אני אקראנו ויבא אצלכם. התחיל לקרוא: יוסף בן יעקב, וכו' לעיל. א"ל: מפני מה אתם מסתכלים לכאן ולכאן, אני יוסף אחיכם. מיד פרחה נשמתם, ולא יכלו לענות אותו. א"ר יוחנן אוי לו לאדם מיום הדין, אוי לו מיום התוכחה, ומה יוסף כשאמר אני יוסף אחיכם, פרחה נשמתם ולא יכלו לענותו ונבהלו מפניו, כשיבא הב"ה לדין על אחת כמה וכמה. ילמדנו.
ולא יכלו אחיו לענות אותו כי נבהלו מפניו. כיון שראה יוסף שהסכימה דעתם להחריב את מצרים, אמר יוסף: מוטב שאתודע להם ואל יחריבו את מצרים. אמר להם: לא כך אמרתם שאחיו של זה מת הוא, אני אקראנו ויבא אצלכם. התחיל לקרוא: יוסף בן יעקב, וכו' לעיל. א"ל: מפני מה אתם מסתכלים לכאן ולכאן, אני יוסף אחיכם. מיד פרחה נשמתם, ולא יכלו לענות אותו. א"ר יוחנן אוי לו לאדם מיום הדין, אוי לו מיום התוכחה, ומה יוסף כשאמר אני יוסף אחיכם, פרחה נשמתם ולא יכלו לענותו ונבהלו מפניו, כשיבא הב"ה לדין על אחת כמה וכמה. ילמדנו.