(לבר' ו', ג'). מהו לא ידון רוחי באדם לעולם, אמר הב"ה: לפי שאני מאריך להם שנים הם מכעיסין אותי, שהם חיים ת"ש שנה ת"ת שנה, לא ידון רוחי בעולם, כשם שהחרב נכנס בתיק, כענין שנ' וישב חרבו אל נדנה (דה"א, כ"א, כ"ז). ילמדנו.
בשגם הוא בשר, בזכות משה השאיר להם פליטה. ד"א בשגם הוא בשר, כד"א שגם זה הבל (קה' ח', י"ד). אמר הב"ה: אני יודע שגם יצרם הוא מחטיא בשרם, אבל והיו ימיו מאה ועשרים שנה, תלה להם, שכן הוא או' ויהי נח בן חמש מאות שנה (בר' ה', ל"ב), וכתי' בתריה וירא י"י כי רבה רעת האדם וגו' (שם, ו', ה'), ויאמר י"י לא ידון רוחי וגו' (שם, ג'), ומצינו שלא ירד המבול אלא לאחר מאה, שכן כתי' בשנת שש מאות שנה וגו' (שם, ז', י"א), הרי מאה, והעשרים היכן הם, אמ' הב"ה: אלו לא חזרו למוטב בתוך המאה, לא יחזרו בתוך העשרים. הוי והיו ימיו מאה ועשרים שנה. ילמדנו.