מדרש ילמדנו מתוך ילקוט תלמוד תורה · Ot 57

(לבר' י"ב, ב').
ואעשך לגוי גדול, ואשימך אין כתי' כאן אלא ואעשך, א"ל: אני בורא אותך בריה חדשה, כענין שנ' ויעש אלהים את שני המאורות (שם, א', ט"ז). ואימתי עשה הב"ה לגוי, משקבלו את התורה ישראל, שכן הוא או' ומי גוי גדול וגו' (דב' ד', ח'). ואברכך, שאני בכבודי מברכך. ואגדלה שמך, ששמך מתגדל בעולם. והיה ברכה, ברכתך קודמת לברכתי, בתחלה מגן אברהם ואח"כ מחיה המתים. ד"א והיה ברכה, א"ל הב"ה: בשעה שבראתי את עולמי הייתי זקוק לברך בריותי, ברכתי אדם וחוה, שנ' ויברך אותם אלהים וגו' (בר' א', כ"ח), וכן לנח, ויברך אלהים את נח וגו' (שם, ט', א'), מכאן ואילך אתה היה ברכה. וכיון שעמד יצחק בקש אברהם לברכו, צפה שעשו ויעקב יוצאים ממנו ולא ברכו. משל למלך שהיה לו פרדס וכו'. בויברך אלהים את יצחק. ילמדנו.