פסיקתא דרב כהנא · פסקה 28

ביום השמיני עצרת.
הלכה, אדם מישר' מהו שיהא לו מותר לאכול בסוכתו ביום השמיני, כך שנו חכמ', אבל מוריד הוא את הכלים מן המנחה ולמעלה בשביל כבוד יום האחרון. א"ר יהושע בן לוי צריך אדם להפריש עצמו מסוכתו ביום השמיני שכבר אמרה תורה בסוכת תשבו שבעת ימים (ויקרא כג:מב), ולא שמנת ימים. ואם היתה סוכתו עריבה עליו היאך יעשה, א"ר הושעיה נכנס ומקדש בתוך ביתו, ונכנס ואוכל בתוך סוכתו. ד"א צריך לפוסלה מבעוד יום. וכיצד הוא פוסלה, מעביר חרות אחת הימנה והוא פוסלה. ולמה היטריחה עליו התורה שיכנס בתוך ביתו ביום השמיני, שרגל בפני עצמו. ורבנין אומר' יום השמיני רגל בפני עצמו, פייס בפני עצמו, קרבן בפני עצמו, טעון ברכה לעצמו. מה הוא טעון ברכה, א"ר אלע' להזכיר בו זמן. תדע לך שהוא מועד בפני עצמו, א"ר אבון הלוי א"ר אחא בכל ימות החג כתיב וביום (במדבר כט:יז), וביום (שם כט:כ), ובזה כתי' ביום (שם כט:לה), להודיעך שמועד בפני עצמו. מנין, ממה שכת' בעינין, ביום השמיני עצרת תהיה לכם (שם כ"ט). זהו שאמ' הכת' יספת לגוי י"י יספת לגוי נכבדת וג' (ישעיה כו:טו). מהו יספת לגוי, א' לו הנביא רבון העולמים נתת לגוי שלווה, קילסך עליה. את נותן לו בן ואינו מוהלו אלא מגדל לו ערלה ובלורית, את נותן לו בית והוא מעמיד בתוכו צלם, הוי יספת לגוי י"י, קראך, נכבדת הימנו, אבל ישראל יספת, נכבדת. את נותן לו בן והוא מוהלו לשמונה ימים, את נותן לו בית והוא קובע לו מזוזה, גג והוא עושה לו מעקה, הוי יספת לגוי נכבדת. ד"א יספת לגוי (ישעיה שם). רבנן אמרין כל שאת מוסיף לנו ימים טובים אנו מוסיפין לך קרבנות. א"ר לוי בכל חדש וחודש שבקיץ ביקש הק' ליתן לישר' מועד. בניסן נתן להם הפסח, באייר נתן להם פסח קטן, בסיון נתן להם עצרת, בתמוז היה בדעתו ליתן להם מועד גדול, ועשו להם את העגל, ובטל תמוז ואב ואלול, בא תשרי ופרע להם ראש השנה ויום הכיפורים והחג. א' הקב"ה לאחירין הוא פורע ושלו אינו נוטל, תן לו יומו, ביום השמיני עצרת תהיה לכם (במדבר כט:לה). זה הוא שא' הכת' תן חלק לשבעה וגם לשמונה (קהלת יא:ב). ר' ליעזר ור' יהוש'. ר' ליעזר א' תן חלק לשבעה, אילו שבעת ימי השבת. וגם לשמנ', אילו שמנה ימי המילה. ור' יהושע א' תן חלק לשבע', אילו שבעת ימי הפסח. וגם לשמנ', שמנה ימי החג. ד"א מהו תן חלק לש', א"ר לוי תן חלק לשבעת ימי החג. וגם לש', הזהיר הקב"ה אף בקדושת יום השמיני, ביום השמיני. ד"א מהו תן חלק לשבע', א"ר יהוד' בר' סימן בשם ר' מאיר אם נתתה חלק לשבעת ימי הנדה את זוכה שאתן לך בן ואת מוהלו לשמונה. ד"א ביום השמיני עצרת (במדבר כט:לה). להלן את או' עצרת לי"י אלהיך (דברים טז:ח), וכן עצרת תהיה לכם (במדבר שם). א"ר חנינ' בר אדא בפסח אני נועל מפניכם את הרוחות ואת הגשמים בשביל שתיזקקו למלאכת השדה, אבל עכשיו בחג אתם נועלים עצמיכם מלפני, ואני פותח לכם את האוצרות שבהם הרוחות ואוצרות שבהם הגשמים, הוי עצרת תהיה לכם (במדבר שם). ד"א להלן את או' עצרת וכאן עצרת, א"ר לוי בשם ר' חמא בר חנינה למה הדבר דומה, לשני פרגמטיוטין שניכנסו למדינה, נענה אחד מהן וא' לחבירו אם פותחין אנו שנינו באחת הרי אנו עושין אפרגיה במדינ', אלא את פתח שבתך ואני פותח שבתי. א"ר חנינה בר אדא מה יפו פעמיך (שה"ש ז:ב), בנעל אין כת' כאן אלא בנעלים (שם), בשתי נעילות, נעילה בפסח נעילה בחג. א' הקב"ה לישר', בניי נועלים אתם בפני בפסח ואני נועל בפניכם בחג, ואני משיב רוחות ומעלה ענני' ומוריד גשמים ומפריח טללים ומגדל צמחים ומדשן פירות, ואתם נועלים בפניי בפסח ואתם יוצאים וקוצרים ומוציאים אותה מליאה ברכות. לפיכך צריך הכת' לומר ביום השמיני (במדבר כט:לה). ד"א למה נעצרו עוד יום אחד, ר"א למה הדבר דומה, למלך שהיגי' לו יום טוב, באו אריסיו וכיבדו אותו, באו בני ביתו וכיבדו אותו, היתה מטרונא מרמזת בהן עד שנוהג עמכם באלרייה תבעו צורכיכן בידו, כיון שלא הבינו כבשה אותם מטרונא עוד יום אחד עד שיתבעו צורכיהן בידי המלך. כך התורה מרמזת לישר' תבעו צורכיכן, כיצד, ביום השני ונסכיהם (במדבר כט:כז), ביום הששי ונסכיה (שם ל), ביום השביעי כמשפטם (שם לג), מים, כיון שלא הבינו כבשה אותן עוד יום אחד, זה יום השמיני. את מוצא כשם שעצרת של פסח רחוקה חמשים יום אף זאת היתה צריך להיות רחוק חמשים יום. ולמה היא סמוכה לחג, א"ר יהושע בן לוי למה הדבר דומה, למלך שהיו לו בנים הרבה, מהם נושאים במקום רחוק, מהם נושאים במקום קרוב, כשהיו מבקשים אותם שהיו נושאין במקום קרוב באין אצלו, וכשהיו מבקשים לילך היה מנוחם. למה כן, שהדרך קרובה ובכל יום שהם מבקשים לילך ולחזור היו הולכים ובאין, אבל אותם שהיו נושאים במקום רחוק באין אצלו וכשהיו מבקשים לילך היה כובשן עוד יום אחד אצלו. כך בפסח ימי הקיץ והם עולין בעצרת לירושלם אחר חמשים יום, אבל עכשיו אחר החג ימות הגשמים הן והדרכים טרחות. לפיכך א' הק' עד שהם כאן יעשו את העצרת הוי ביום השמיני עצרת תהיה לכם (במדבר כט:לה). והקרבתם אשה עולה לי"י פר אחד איל אחד (במדבר כט:לו). א"ר פינחס בן חמ' שבעים פרים היו שהיו ישר' מקריבין בחג כנגד שבעים אומות העולם שישבו בשלווה. וכן היה ר' ברכיה מחשבן ביום הראשון שלשה עשר ובשביעי שבעה הרי עשרים, ביום השני שנים עשר ובששי שמנה הרי עשרים, ביום השלישי עשתי עשר ובחמישי תשעה הרי עשרין, וביום הרביעי עשרה הרי שבעים. א' הק' בניי כל ימי החג אנו סורחין עם האורחים, אנו ואתם נסעוד היום הזה, הוי פר אחד איל אחד. א"ר חוניא בר יודן כיון שהיו ישר' עולין לירוש' ומקריבין קרבנות החג הק' כביכול מסביר להם פנים, ומה היה או' להם, בניי תהו שונים היום הזה בטובה ובאין אצלי, מינין, שכת' אלה תעשו לי"י במועדיכם (שם כט:לט).
אחר.
[א] ביום השמיני עצרת תהיה לכם וג' (במדבר כט:לה). יספת לגוי י"י יספת לגוי (ישעיה כו:טו). נתת שלוה לפרעה הרשע שמא קראך י"י, לא בחירופים ובגידופים הוא אמר מי י"י אשר אשמע בקולו (שמות ה:ב). נתת שלווה לסנחריב הרשע שמא קראך י"י, לא בחירופים ובגידופים הוא או' מי בכל אלהי הארצות (מלכים ב' יח:לה). נתת שלווה לנבוכד נצר שמא קראך י"י, לא בחירופים ובגידופים הוא או' ומן הוא אלה די ישיזבינכון מן ידי (דניאל ג:טו). יספת לגוי נכבדת (ישעיה שם), נתת שלוה לדוד וכך ברכך, ויברך דוד את י"י לעיני כל הקהל (ד"ה א' כט:י). נתת שלווה לשלמה בנו וכך ברכך, ברוך י"י אשר נתן מנוחה לעמו ישראל (מלכים א' ח:נו). נתתה שלווה לדניאל וכך ברכך, ענה דניאל ואמר ליהוי שמיה די אלהא מברך (דניאל ב:כ). רחקת כל קצוי ארץ (ישעיה שם), א"ר לוי בדקת קריביך ובדקת רחיקיך, קרב קריביך ורחק רחיקיך. קרב קריביך, קרוב י"י לכל קוראיו (תהלים קמה:יח). רחק רחיקיך, רחוק מרשעים י"י (משלי טו:כט). ד"א יספת לגוי (ישעיה כו:טו), אומות העולם את נותן להם בן זכר והוא מושך לו ערלה ומגדל לו בלוריות, הגדיל הוא מוליכו לבית ע"ז שלו ומכעיסך, אבל ישר' את נותן לאחד מהם בן זכר והוא מונה לשמונה ימים ומל אותו, ואם היה בכור פודהו לשלשים יום, הגדיל הוא מוליכו לבתי כנסיות ולבתי מדרשות ומברכך בכל יום ויום, ברכו את י"י המבורך. ד"א יספת לגוי (ישעיה שם), אומו' העולם אם את מרבה להם ימים טובים הן אוכלים ושותים ופוחזים ונכנסים לבתי תייאטרייאות ולבתי קרקסאות ומכעיסין אותך בדבריהם ובמעשיהם, אבל ישר' את נותן להם ימים טובים והן אוכלים ושותים ושמחין ונכנסין לבתי כנסיות ולבתי מדרשות ומרבין בתפילות ומרבין במוספין ומרבין בקרבנות. לפיכך צריך הכת' לומר ביום השמיני (במדבר כט:לה).

[ב] לוה רשע ולא ישלם וג' (תהלים לז:כא). א"ר יצחק שלשה הן שנקראו רשעים ואילו הן, הפושט ידו לחבירו, והלווה ואינו משלם, ומי שהוא בעל מחלוקת. הפושט ידו לחבירו מנין, ויאמר לרשע למה תכה רעך (שמות ב:יג). א"ר זעורא לא סוף הדבר שהכהו אלא אפילו הגביה ידו להכותו ולא הכהו נקרא רשע, הד' דכת' ויאמר לרשע למה תכה רעך (שמות ב:יג), למה היכיתה לא נאמר אלא למה תכה, בעי מימחיניה ועד כדון לא מחיתה. א"ר שמואל בר תנחום אמרתה קומיה דר' תנחומא וא' אף כשהוא מעיז פניו נקרא רשע, שנ' העז איש רשע בפניו (משלי כא:כט). והלווה ואינו משל' מנין, לוה רשע ולא ישלם (תהלים לז:כא). ומי שהוא בעל מחלוקת מנין, מעדתו של קרח, סורו נא מעל אהלי האנשים הרשעים האלה (במדבר טז:כו). רב יהוד' כד הוה משבע לבר נש הוה קרי עילוי סורו נא מעל אהלי האנשים הרשעים וג' (שם). ד"א לוה רשע ולא ישלם (תהלים לז:כא), אילו אומות העול' שהם אוכלין ושותין ולא מברכין. וצדיק חונן ונותן (שם), אילו ישר' שהם אוכלין ומברכין. א' ריש לקיש את מוצא כשהקב"ה נותן לצדיק מה שהוא מבקש ממנו הוא חוזר וחוננו משלו, הד' דכת' וצדיק חונן ונותן (תהלים שם שם), צדיק העולם חונן ונותן. א"ר לוי כך עלת על דעתו של הקב"ה ליתן לישר' רגל אחד בכל חודש שבקייץ, בניסן פסח, באייר פסח קטן, בסיון עצרת, ועל ידי עבירות ומעשים רעים שהיה בידם נוטל מהם שלשה, תמוז ואב ואלול, ובא תשרי ופרע לשלשתן, ריש שתה כל קבל תמוז, צומא רבא כל קבל אב, שבעתי יומי חגא כל קבל אלול. א' הקב"ה של אחרים הוא פורע ושלו אינו פורע, תן לו משלו ויבא ויטול את שלו. לפיכך הוצרך הכת' לו' ביום השמיני עצרת (במדבר כט:לה).

[ג] ביום טובה היה בטוב וביום רעה ראה גם את זה (קהלת ז:יד). א"ר אבא בר כהנ' אם נזדוג לך יום טוב עשה אותו מיד, דכת' ביום טובה היה בטוב וביום רעה ראה (שם). ואם נזדווג לך יום רעה ראה איך לעשות תשובה ולהינצל ממנו. ר' יודן בשם ר' לעזר שלשה הן שמבטלין את הגזירה ואילו הן, התפיל' והצדקה והתשובה. ושלשתן בפסוק אחד, ויכנעו עמי אשר נקרא שמי עליהם ויתפללו ויבקשו פני וישבו מדרכיהם הרעים ואני אשמע מן השמים ואסלח לחטאתם וארפא את ארצם (דה"ב ז:יד). ויתפללו, זו תפילה. ויבקשו פני, זו צדקה, דכת' אני בצדק אחזה פניך (תהלים יז:טו). וישובו מדרכיהם הרעים (ד"ה שם), זו תשובה, מה כת' תמן ואני אשמע מן השמים ואסלח לחטאתם (שם). ר' חונא בשם ר' יוסי אף שינוי השם ושינוי מעשה. שינוי השם מאבינו אברהם, ולא יקרא עוד את שמך אברם והיה שמך אברהם (בראשית יז:ה), אברם לא מוליד, אברהם מוליד. ודכוותיה, שרי אשתך (שם שם טו), שרי לא ילדה, ושרה ילדה. שינוי מעשה מאנשי נינוה, וירא אלהים את מעשיהם כי שבו מדרכם הרעה (יונה ג:י). ויש או' אף שינוי מקום מאבינו אברהם, ויאמר י"י אל אברם לך לך מארצך וממולדתך (בראשית יב:א), והדר, ואעשך לגוי גדול (שם שם ב). ר' מנא או' אף התענית, דכת' יענך י"י ביום צרה (תהלים כ:ב). א' רבה בר חמא בר גוריא בשם רב יפה תענית לחלום כאש בנעורת. רב חסדא אמ' ובו ביום. ורב יוסף אמ' אפילו בשבת. גם את זה לעומת זה עשה האלהים (קהלת ז:יד), עשה הקב"ה צדיקי' ורשעים, הד"ה דכת' ואחרי כן יצא אחיו וידו אוחזת בעקב עשו (בראשית כה:כו). ר' פנחס רב חלקיה בשם ר' סימון אפילו דופן לא היה ביניהם ויצא זה צדיק וזה רשע. מפני מה ברא הקב"ה צדיקי' ורשעים, כדי שיהו מכפרים אילו על אילו, על שם גם את זה לעומת זה עשה האלהים (קהלת ז:יד). ד"א ביום טובה היה בטוב (קהלת שם). א"ר תנחום בר' חייא ביום טובתו של חבירך היה עמו בטובה, וביום רעה ראה, אם נזדווג לחבירך יום רעה ראה היאך לעשות עמו חסד ולהציל אתו ממנו. כך הייתה אמו של ר' תנחום בר' חייא עושה, ביום שהייתה לוקחת לו ליטרא אחת של בשר לוקחת לו שתים, אחת לו ואחת לעניים. ביום שהייתה לוקחת לו אגודה אחת של ירק הייתה לוקחת לו שתים, אחת לו ואחת לעניים. מפני מה ברא הקב"ה עניים ועשירים, כדי שיהיו מתפרנסין אילו מאילו, על שם גם את זה לעומת זה עשה האלהים (קהלת שם). ד"א ביום טובה היה בטוב (קהלת שם). א' ר' אחא ביום טובתה של תורה היה עמה בטובה, וביום רעה ראה, לכשיגיע אותו היום שכתוב בו פחדו בציון חטאים וג' (ישעיה לג:יד), תהא מן הרואין ולא מן הנראין, תהא מטברטי ולא מיקנגריא, תהא מאותן שכת' בהן ויצאו וראו בפגרי אנשים (ישעיה סו:כד) ולא מאותן שכתו' בהן כי תולעתם לא תמות ואשם וג' (שם). מפני מה ברא הק' גיהנם וגן עדן, כדי שיהו מצילות זו מזו. וכמה ריוח יש ביניהם, ר' יוחנן או' כותל, ור' חנינא א' טפח, ורבנין אמרין שתיהן שוות. א"ר לוי, א' הקב"ה לישר' בניי אותם הקרבנות שהכתבתי לכם בתורה היו זהירים בהן, שאין פרקליט טוב לירידת הגשמים יותר מן הקרבנות. לפיכך צריך הכת' לומר ביום השמיני עצרת וג' (במדבר כט:לה).

[ד] תן חלק לשבעה וגם לשמנה (קהלת יא:ב). ר' ליעזר ור' נחמיה ור' יהושע. ר' ליעזר אמ' תן חלק לשבעה, זו שבת, דכת' ויהי ביום השביעי (שמות טז:כז). וגם לשמונה, זו מילה, דכת' וישם אליהו פניו בין ברכיו (מלכים א' יח:מב). א' אליהו לפני הקב"ה רבונו של עולם אילו לא נשתייר לישר' אלא שתי מצות האילו בלבד כדי היא זכותן שירדו להן גשמים. ור' נחמיה א' תן חלק לשבע', זה דורו של משה שמל אותם לז', וגם לח', זה דור שמל יהושע לשמנה. א' לו הקב"ה משה רבך מלן לשבעה ואת מוהלן לשמונה, בעת ההיא אמר י"י אל יהושע עשה לך חרבות צורים וג' (יהושע ה:ב), לברית שנית את מוהלן, לברית שלישי' אין את מוהלן. ור' יהוש' אמ' תן חלק לשבעה, אילו שבעת ימי פסח. וגם לשמונה, אילו שמונת ימי החג. כשהו או' וגם (שם), לרבות את העצרת ואת ראש השנה ואת יום הכיפורים. ר' סימון פתר קריא בנשיאים. תן חלק לשבעה, ביום השביעי נשיא לבני אפרים (במדבר ז:מח). וגם לשמנה, ביום השמיני נשיא לבני מנשה (שם שם נד). ור' עזריה בשם ר' יהודה בר' סימון פתר קריא במילואי'. תן חלק לשבעה, כי שבעה ימים ימלא את ידם (ויקרא ח:לג). וגם לשמנה, ויהי ביום השמיני קרא משה (שם ט:א). ר' יהודה בר' סימון בשם ר' מאיר פתר קריא בנידה. תן חלק לשבעה, אילו שבעה ימי נידה. וגם לשמנה, אילו שמונה ימי מילה. א' הקב"ה אם שימרת שבעת ימי נידה כראוי הרי אני נותן לך בן זכר ואת מוהלו לשמונה, ביום השמיני (ויקרא יב:ג). ר' לוי א' תן חלק לשבעה, אילו שבעת ימי החג. וגם לשמונה, ביום השמיני עצרת תהיה וג' (במדבר כט:לה).

[ה] כי רוצה י"י בעמו יפאר ענוים בישועה (תהלים קמט:ד). ר' יהושע דסכנין בשם ר' לוי רוצה הוא הקב"ה בקרבנותיהם של ישר', יפאר ענוים בישועה (שם), ואין ישועה אלא קרבן, כמה דאת או' וישע י"י אל הבל ואל מנחתו (בראשית ד:ד). כי רוצה י"י בעמו (תהלים שם), רוצה הוא הקב"ה בקרבנותיהם של ישר'. לפיכך משה מזהיר את ישר' ביום השמיני (במדבר כט:לה).

[ו] א"ר יוחנן שמיני רגל בפני עצמו, פייס בפני עצמו, קרבן בפני עצמו, ברכה בפני עצמה. רגל בפני עצמו, א"ר בון בכולם כת' וביום וכאן כת' ביום, מכאן שהוא רגל בפני עצמו. פייס בפני עצמו, דתנינן בשמיני חזרו לפייס ברגלים. קרבן בפני עצמו, פר אחד איל אחד. ברכה בפני עצמה, א"ר אילא מכאן שהוא טעון זמן.

[ז] סוכה שבעה כיצד, גמר מיליכל לא יתיר את סוכתו, אבל מוריד הוא את הכלים מן המנחה ולמעלה בשביל כבוד יום טוב האחרון. ר' אבא בר כהנא רב חייא בר אשי בשם רב צריך לפסול את סוכתו מבעוד יום. אמר ר' יהושע בן לוי צריך אדם לקדש בלילי יום טוב האחרון בתוך ביתו. ר' יעקב בר אחא בשם ר' שמואל א' קידש בבית הזה ונמלך לאכל בבית אחר צריך לקדש פעם שנייה. ר' אחא ר' חננא בשם ר' הושעיה מי שסוכתו עריבה עליו הרי זה מקדש בלילי יום טוב האחרון בתוך ביתו ועולה ואוכל בתוך סוכתו, ואינו צריך לקדש פעם שנייה. א"ר אבון אתייא דשמואל כר' חייא ודר' הושעיה כר' יהוש' בן לוי. א"ר מנא ולא פליגין, מן דא' שמואל כשהיה בדעתו לאכול בבית אחד, ומאן דא' ר' יהוש' בן לוי כשאין דעתו לאכול בבית אחר. א"ר יהוש' בן לוי ראויה היתה עצרת של חג להיות רחוקה חמשים יום. מושלו משל למה הדבר דומה, למלך שהיו לו בנות נשואו' במקום קרוב ובנות נשואות במקו' רחוק, אילו שנשואות במקום קרוב אית ביומיא דייזלון וייתון, ואלו שהן במקום רחוק לית ביומא דייזלון וייתון, א' המלך אני ואתם נשמח יום אחד. כך בפסח על ידי שישר' יוצאין מן החורף לקייץ ואינה טרחות דרכים קשה לפיכך היא רחוקה ממנו חמשים יום, דאית ביומיא דייזלון וייתון, אבל בחג על ידי שישר' נכנסין מן הקייץ לחורף וטרחות דרכים קשה לפיכך אינה רחוקה ממנו חמשים, דלית ביומיא דאזלון וייתון. א' הקב"ה אני ואתם נשמח יום אחד. לפיכך צריך לומר ביום השמיני עצרת תהיה לכם (במדבר כט:לה).

[ח] ר' יודן בשם ר' יצחק כל זמן שישראל מעצרין בבתי כנסיות ובבתי מדרשות הק' עוצר שכינתו עמהם. ומה טעמא, נעצרה נא אותך ונעשה לפניך גדי עזים (שופטים יג:טו). ר' חגי בשם ר' יצחק כל זמן שישראל מקווין בבתי כניסיות ובתי מדרשות הקב"ה מקוה שכינתו עמהם, ומה טעמ', קוה קויתי י"י ויט אלי וג' (תהלים מ:ב). א"ר אלכסנדרי למלך שבאת לו שמחה, וכל שבעת ימי המשתה מטרונא מרמזת לבני פלטין ואמרת להם, עד שהמלך עסוק באלרוייא שלו שאלו צורכיכם, וכיון שלא הבינו כבשה להם מטרונא עוד יום אחד. כך כל שבעת ימי החג התורה מרמזת לישר' ואמרת להם שאלו מי"י מטר, תדע לך שהוא כן, בשיני, ונסכיהם (במדבר כט:כט), בשישי, ונסכיה (שם שם לג), בשביעי, כמשפטם (שם שם לג), מם יוד מם, מים, מכן לנסוך המים מן התורה בחג. וכיון שלא התבוננו כבשה להם התורה עוד יום אחד. לפיכך צריך הכת' לומ' ביום השמיני (במדבר כט:לה).

[ט] א"ר אלכסנדרי למלך שבאת לו שמחה, כל שבעת ימי המשתה היה בנו של מלך טרוח עם האורחים, וכיון שיצאו שבעת ימי המשתה א' המלך לבנו, בני יודע אני שכל שבעת ימי המשתה היית טרוח עם האורחים, ועכשיו אני ואתה נשמח יום אחד ואיני מטריח עליך הרבה אלא תרנגול אחד וליטרא אחת של בשר, כך כל שבעת ימי המשתה ישר' עסוקים בקורבנותיה' של אומות העולם, דא"ר פנחס כל אותן שבעים פרים שהיו ישר' מקריבין בחג כנגד שבעים אומות העולם שלא יצדא העולם מהם, מה טעמ', תחת אהבתי ישטנוני ואני תפילה (תהלים קט:ד), בטוחים אנו בתפילה, וכיון שיצאו שבעת ימי החג א' הקב"ה לישר' בניי יודע אני שכל שבעת ימי החג הייתם עסוקי' בקרבנותיהם של אומות העולם ועכשיו אני ואתם נשמח יחד ואיני מטריח עליכם הרבה אלא פר אחד איל אחד, וכיון ששמעו ישר' כך התחילו מקלסין להקב"ה ואו' זה היום עשה י"י נגילה ונשמחה בו (תהלים קיח:כד). א"ר אבון אין אנו יודעין במה לשמוח, אם ביום אם בהקב"ה, ובא שלמה ופירש, נגילה ושמחה בך (שה"ש א:ד), בך בתורתך, בך בישועתך. א"ר יצחק בעשרים ושתים אותיות שהכתבתה לנו בתורתך, ב' תרי, כ' עשרים.

[י] אלה תעשו לי"י במועדיכם (במדבר כט:לט). ר' חנינה בשם ר' תנחום בר' יודן אלה עשיתם אין כת' כאן, אלא אלה תעשו לי"י במועדיכם, התורה מרמזת לישר' ואומרת להם תניין יומייא. א"ר ברכיה בשם ר' אבא בר כהנא כת' ושמרת את החוקה הזאת למועדה וג' (שמות יג:י), התורה מרמזת להם ואומרת להם תניין יומייא. א"ר יהודה בר' סימון כת' השקיפה ממעון קדשך מן השמים (דברים כו:טו), מה כת' בתריה, היום הזה י"י אלהיך מצוך לעשות (שם שם טז), ומה עינין זה אחר זה, אלא כל זמן שישר' עושין רצונו של הקב"ה ומוציאין מעשרותיהן כראוי והם יכולין לומר בערתי הקדש מן הבית (שם שם יג), הקב"ה מרמז לישר' ואו' להם תניין יומיא. ואתם הדביקים בי"י, אלהיכם חיים כולכם היום (דברים ד:ד).

חסלת פסקתא דרב כהנא ברוך הנותן ליעף כח ולאין אונים עצמה ירבה חזק ונתחזק אני יהוצדק בר' אלחנן כ' ח' י' שלמתי וסימתי כל הספר מרב כהנ' בששי בשבת בתשעה ועשרים יום לירח אדר שנת חמשים ואחת לפרט לאלף ששי.