(יד) הוא היה שוחט. ולא חשיב קבלה, שבעת השחיטה היה מוכרח משה רבינו ע"ה לקבל גם כן תיכף שעדיין לא היו כהנים בעולם. מה שאין כן ביום השמיני חשיב קבלה:
קריאה במקור
חפץ חיים על ספרא · צו · מכילתא דמילואים א · פסקה 14
נוסח המקורעברית נגישה — בהמשךתקציר — בהמשךלימוד — בהמשך
הוא היה זורק. פירוש: זריקה מדם האילים שנאמר בהם זריקה:
הוא היה מזה. הזאה נאמר בשמן המשחה שנאמר "ויז ממנו על המזבח שבע פעמים"; אי נמי "ויקח משה משמן המשחה ומן הדם וגומר":
הוא היה מחטא. מדם הפר ליתן על קרנות המזבח סביב כמו שנאמר "ויחטא את המזבח":
יוצק. "ואת הדם יצק וגומר":
הוא היה מכפר. נ"ל כי מתנה יתירא היה נותן מן החטאת על המזבח לכפר כפרת המזבח עצמו שמא נעשה בו דבר שלא מדעת המתנדבים וכדלקמיה בברייתא [ראב"ד]:
לכך נאמר וישחט ויקח. כלומר, לכך סידר בפרשה זו בפרט בציווי ובעשייה לומר כי משה היה עושה הכל כדי ללמד את אהרן ובניו ומשלו משל לבת מלכים וכולי:
על הנוסח והמהדורה
- מהדורה
- Wikisource
- רישיון המהדורה
- Public Domain
- ייחוס ומקור המהדורה
- https://he.wikisource.org/wiki/%D7%97%D7%A4%D7%A5_%D7%97%D7%99%D7%99%D7%9D_%D7%A2%D7%9C_%D7%A1%D7%A4%D7%A8%D7%90
הטקסט מיובא ממאגר ספריא; לא נכתב ולא נוקד מחדש באמצעות AI. עיצוב תגי HTML הותאם לתצוגה. הנוסח נשמר לפי המהדורה המצוינת, לרבות פערים אם קיימים בה.
כיסוי מיקומי הטקסט הושווה למאגר. בדיקה זו אינה הגהה מדעית של הנוסח.
SHA-256: dfda5b9d8dea01c994b4f87c39d0f300822054d422549595a00006cc59d1498e