(ד) מלוקת כהנים מנין. כהן שהביא חטאת העוף ונמלקה מנין שתהא נאכלת:
קריאה במקור
חפץ חיים על ספרא · ויקרא דבורא דנדבה · פרק יא · פסקה 4
נוסח המקורעברית נגישה — בהמשךתקציר — בהמשךלימוד — בהמשך
ודין הוא. מדין קל וחומר הוי לן למילף עוף שנמלק מסלת דמנחה לאיסורא ומשום הכי אצטריך קרא כדלקמיה:
שהתיר סלת רשות. דהיינו בסתם סולת שכל סולת מותר לאכול:
אסר סולת מצוה. של מנחת כהן כדכתיב "וכל מנחת כהן כליל תהיה לא תאכל":
מקום שאסר מליקת רשות. דשלא במקום קרבן מליקת העוף הוי נבילה:
אינו דין שנאסור מלוקת מצוה. שאם המצוה אוסרת דבר המותר באכילה כל שכן שלא יותר בה דבר האסור:
על הנוסח והמהדורה
- מהדורה
- Wikisource
- רישיון המהדורה
- Public Domain
- ייחוס ומקור המהדורה
- https://he.wikisource.org/wiki/%D7%97%D7%A4%D7%A5_%D7%97%D7%99%D7%99%D7%9D_%D7%A2%D7%9C_%D7%A1%D7%A4%D7%A8%D7%90
הטקסט מיובא ממאגר ספריא; לא נכתב ולא נוקד מחדש באמצעות AI. עיצוב תגי HTML הותאם לתצוגה. הנוסח נשמר לפי המהדורה המצוינת, לרבות פערים אם קיימים בה.
כיסוי מיקומי הטקסט הושווה למאגר. בדיקה זו אינה הגהה מדעית של הנוסח.
SHA-256: dfda5b9d8dea01c994b4f87c39d0f300822054d422549595a00006cc59d1498e