(ב) ואפילו טומאת מת. שאינו טמא אלא מפני מגעו ואין הטומאה יוצאה עליו מגופו:
קריאה במקור
חפץ חיים על ספרא · צו · פרק טו · פסקה 2
נוסח המקורעברית נגישה — בהמשךתקציר — בהמשךלימוד — בהמשך
בטומאת אדם או וכולי. שנגע בזב או בנבילה או בשרץ:
אם נאמרו קלות. מגע זב ונבילה ושרץ:
למה נאמרו חמורות. טומאת מת:
הייתי אומר על הקלות יהא חייב על טומאת הגוף וכולי. דהוה אמינא כי ממעטינן בקרא קמא דאינו מדבר בטומאת בשר כדלעיל בפי"ד – הני מילי באותן טומאות קלות דמשתעי בהו הקרא דבתריה דהיינו שנגע הבשר בזב ובנבילה ובשרץ שמגען קל הוא לגבי מגע מת. אבל בשר שנגע בטומאת מת - לא ממעטינן ובטומאת בשר נמי דיבר הכתוב ועל שניהם הוא אומר בקרא קמא "ונכרתה", בין על זב ובעל קרי האוכל קדש בין על האוכל בשר שנטמא במת:
צריך לומר חמורות. "בכל טמא" דאוקימנא בטמא מת. וכיון דענינא בחמורות נמי משתעי ואיירי הקרא רק בטומאת הגוף ה"ה הקרא קמא נמי איירי רק בכהאי גוונא:
אילו נאמר חמורות. דהוי כתיב "בכל טמא" בטומאת אדם:
ולא נאמרו קלות. נבילה ושרץ:
הייתי אומר. על החמורות יהיה חייב כרת על טומאת הגוף:
ועל הקלות יהא פטור. אם נגע בנבילה או בשרץ ואכל קדש יהא פטור מכרת:
על הנוסח והמהדורה
- מהדורה
- Wikisource
- רישיון המהדורה
- Public Domain
- ייחוס ומקור המהדורה
- https://he.wikisource.org/wiki/%D7%97%D7%A4%D7%A5_%D7%97%D7%99%D7%99%D7%9D_%D7%A2%D7%9C_%D7%A1%D7%A4%D7%A8%D7%90
הטקסט מיובא ממאגר ספריא; לא נכתב ולא נוקד מחדש באמצעות AI. עיצוב תגי HTML הותאם לתצוגה. הנוסח נשמר לפי המהדורה המצוינת, לרבות פערים אם קיימים בה.
כיסוי מיקומי הטקסט הושווה למאגר. בדיקה זו אינה הגהה מדעית של הנוסח.
SHA-256: dfda5b9d8dea01c994b4f87c39d0f300822054d422549595a00006cc59d1498e