(יב) מקישם לבית. היינו מה דכתיב בפרשת מצורע בסוף פרשת נגעי בתים דכתיב שם "זאת התורה לכל נגע הצרעת ולנתק, ולצרעת הבגד ולבית", הוקשו כולם לבית, מה בית מטמא בביאה דכתיב "והבא אל הבית וגו'" אף הבגד המנוגע אם הובא אל הבית או האדם המנוגע מטמא כל אשר בבית ואף על פי שהם שני פסוקים שהרי הפסיק המקרא בסוף פסוק בין נגעי אדם לנגעי בגדים ובתים לא נחשוב אותם הפסק ונלמוד אותם זה מזה:
קריאה במקור
חפץ חיים על ספרא · תזריע פרשת נגעים · פרק טז · פסקה 12
נוסח המקורעברית נגישה — בהמשךתקציר — בהמשךלימוד — בהמשך
אי מה בית טעון צפרים. כדכתיב בפרשת מצורע:
רבי אומר הרי הוא אומר כו'. פי' חשש להפסק זה שזכרנו ואמר כי הבגד נלמד מן הבית שהוקש עמו בפסוק אחד ושאר נגעים נלמד מן הבגד שהוקשו עמו בזה הפסוק הראשון "זאת תורת נגע צרעת בגד הצמר וכו'":
בכל הטומאות. כגון טומאת שרצים ושכבת זרע ושאר הטומאות:
אף כולן. דהיינו שתי וערב דכתיב בחד קרא:
תלמוד לומר זאת. דממעט לשתי וערב דאינו מטמא אלא בנגעים לחוד ורבנן נמי מודו בהאי מיעוטא וכן רבי מודה במיעוטא דצפרים וכולהו ממעטינן להו ממלת "זאת":
על הנוסח והמהדורה
- מהדורה
- Wikisource
- רישיון המהדורה
- Public Domain
- ייחוס ומקור המהדורה
- https://he.wikisource.org/wiki/%D7%97%D7%A4%D7%A5_%D7%97%D7%99%D7%99%D7%9D_%D7%A2%D7%9C_%D7%A1%D7%A4%D7%A8%D7%90
הטקסט מיובא ממאגר ספריא; לא נכתב ולא נוקד מחדש באמצעות AI. עיצוב תגי HTML הותאם לתצוגה. הנוסח נשמר לפי המהדורה המצוינת, לרבות פערים אם קיימים בה.
כיסוי מיקומי הטקסט הושווה למאגר. בדיקה זו אינה הגהה מדעית של הנוסח.
SHA-256: dfda5b9d8dea01c994b4f87c39d0f300822054d422549595a00006cc59d1498e