(ג) ר"ש. פליג אתנא קמא דממעט לקודמות משעיר וסבירא ליה דלעולם מייתי כהדיוט אפילו לא נודע לו חטאו עד שנתמנה ור' שמעון סבירא ליה דחטא וידיעה בעי:
קריאה במקור
חפץ חיים על ספרא · ויקרא דבורא דחובה · פרשה ה · פסקה 2
נוסח המקורעברית נגישה — בהמשךתקציר — בהמשךלימוד — בהמשך
חייב. בכשבה או שעריה:
פטור. לגמרי דכהדיוט לא מייתי כיון שלא נודע לו בעודו הדיוט וכנשיא נמי לא דהא בשעת החטא הדיוט הוי (הוריות י, א):
יכול גזירה. דבר ברור הוא שהכתוב מחליט שעתיד הנשיא לחטוא:
תלמוד לומר יחטא. כלומר דגמרינן הך "יחטא" מ"יחטא" דכתיב גבי כהן משיח והתם כתיב "אם יחטא" דהיינו במקרה (גמרא). והגר"א גריס "תלמוד לומר אשר יחטא – כשיחטא", וגם כן הכונה מגזירה שוה זו אנו למדין ד"אשר יחטא" היינו כשיחטא:
על הנוסח והמהדורה
- מהדורה
- Wikisource
- רישיון המהדורה
- Public Domain
- ייחוס ומקור המהדורה
- https://he.wikisource.org/wiki/%D7%97%D7%A4%D7%A5_%D7%97%D7%99%D7%99%D7%9D_%D7%A2%D7%9C_%D7%A1%D7%A4%D7%A8%D7%90
הטקסט מיובא ממאגר ספריא; לא נכתב ולא נוקד מחדש באמצעות AI. עיצוב תגי HTML הותאם לתצוגה. הנוסח נשמר לפי המהדורה המצוינת, לרבות פערים אם קיימים בה.
כיסוי מיקומי הטקסט הושווה למאגר. בדיקה זו אינה הגהה מדעית של הנוסח.
SHA-256: dfda5b9d8dea01c994b4f87c39d0f300822054d422549595a00006cc59d1498e