(ז) אין לי אלא קוצר. בכלי, תולש ביד, וקוטף הוא העוקר עם השרשים:
קריאה במקור
חפץ חיים על ספרא · קדושים · פרק א · פסקה 7
נוסח המקורעברית נגישה — בהמשךתקציר — בהמשךלימוד — בהמשך
תלמוד לומר לקצור. "לא תכלה פאת שדך לקצור", והאי "לקצור" הוא מלה יתירה לרבות תולש:
תלמוד לומר קצירך. "ולקט קצירך" דהו"ל למכתב "ולקט לא תלקט":
תלמוד לומר ארצכם. שמורה כל מה שבארץ:
אילנות. שפרים אינם בארץ מנין:
תלמוד לומר שדך. דשם 'שדה' יאמר על שדה אילנות גם כן:
שהוא אוכל. למעוטי ספיחי סטיס וקוצה שהם מיני צבעים ואינן בכלל אוכל:
ונשמר. למעוטי הפקר מי שזכה בהן אינו חייב בפאה:
וגידולו מן הארץ. למעוטי כמהין ופטריות דהן גדלים מן האויר:
ולקיטתו כאחת. דהיינו בזמן אחד למעוטי תאנה שאינם נגמרין בזמן אחד:
ומכניסו לקיום. למעוטי ירק שאין מכניסן לאוצר שיתקיימו:
והתבואה והקיטניות בכלל הזה. פי' שיש בהם כל החמשה דברים הנ"ל לחיוב:
על הנוסח והמהדורה
- מהדורה
- Wikisource
- רישיון המהדורה
- Public Domain
- ייחוס ומקור המהדורה
- https://he.wikisource.org/wiki/%D7%97%D7%A4%D7%A5_%D7%97%D7%99%D7%99%D7%9D_%D7%A2%D7%9C_%D7%A1%D7%A4%D7%A8%D7%90
הטקסט מיובא ממאגר ספריא; לא נכתב ולא נוקד מחדש באמצעות AI. עיצוב תגי HTML הותאם לתצוגה. הנוסח נשמר לפי המהדורה המצוינת, לרבות פערים אם קיימים בה.
כיסוי מיקומי הטקסט הושווה למאגר. בדיקה זו אינה הגהה מדעית של הנוסח.
SHA-256: dfda5b9d8dea01c994b4f87c39d0f300822054d422549595a00006cc59d1498e