(ה-ו). ר' ישמעאל ור' עקיבא לא פליגי בענינינו, אלא דרבי עקיבא דריש ליה להקדש עילוי ממלת "אך" דכתיב "אך בכור אשר יבוכר וגו'", ובא למעט מה דכתיב בסיפא דקרא "לא יקדיש", לומר דלפעמים יכול להקדיש והיינו הקדש עילוי. ומלת "כל זכר תקדיש" דמיניה יליף ר' ישמעאל דריש ליה איהו לכדתניא "מנין לנולד בכור בעדרו שמצוה להקדישו שנאמר הזכר תקדיש", ופי' שאע"פ שהוא קדוש מאליו – מצוה להקדישו:
קריאה במקור
חפץ חיים על ספרא · בחוקתי · פרשה ה · פסקה 5
נוסח המקורעברית נגישה — בהמשךתקציר — בהמשךלימוד — בהמשך
ור' ישמעאל לא ס"ל דבר זה, דכיון דקדושתו מרחם א"צ להקדישו והאי קרא דר"ע מה דכתיב "אך בכור" מפיק ליה ר' ישמעאל למעוטי שאר ולדות קדשים שאף בבטן אינו יכול להקדישם לקדושה אחרת משום דקסבר ולדות קדשים ממעי עמן הם קדושים:
על הנוסח והמהדורה
- מהדורה
- Wikisource
- רישיון המהדורה
- Public Domain
- ייחוס ומקור המהדורה
- https://he.wikisource.org/wiki/%D7%97%D7%A4%D7%A5_%D7%97%D7%99%D7%99%D7%9D_%D7%A2%D7%9C_%D7%A1%D7%A4%D7%A8%D7%90
הטקסט מיובא ממאגר ספריא; לא נכתב ולא נוקד מחדש באמצעות AI. עיצוב תגי HTML הותאם לתצוגה. הנוסח נשמר לפי המהדורה המצוינת, לרבות פערים אם קיימים בה.
כיסוי מיקומי הטקסט הושווה למאגר. בדיקה זו אינה הגהה מדעית של הנוסח.
SHA-256: dfda5b9d8dea01c994b4f87c39d0f300822054d422549595a00006cc59d1498e