(א) ידו. משמע מעצמו, ואינו מחוייב ללוות אף על פי שמוצא ממי ללוות:
קריאה במקור
חפץ חיים על ספרא · ויקרא דבורא דחובה · פרק יח · פסקה 1
נוסח המקורעברית נגישה — בהמשךתקציר — בהמשךלימוד — בהמשך
ולא לעסוק באומנותו. עד שירויח ויביא קרבן עשיר, דחביבה מצוה בשעתה כדלקמן ריש פי"ט:
ואין לו צרכיו. של שה כגון שהוא רחוק מירושלים והוא אין לו אלא דמים שצריך ליתן בעד שה ועדיין צריך הוא למעות להוצאת הדרך ולזון את השה כמה ימים עד שיביאנו לעזרה:
תלמוד לומר די שה. שהיה יכול לכתוב "ואם לא תגיע ידו לשה", "די" משמע כל הצריך לשה עד שיוכל להקריבו:
שתי תורים וכו'. יתירא הוא דהיה לו לכתוב "תורים" ומיעוט תורים שנים. וגם דהא כתיב בתריה "אחד לחטאת ואחד לעולה":
אינו מביא אחד. פירוש לעיכובא (זית רענן):
על הנוסח והמהדורה
- מהדורה
- Wikisource
- רישיון המהדורה
- Public Domain
- ייחוס ומקור המהדורה
- https://he.wikisource.org/wiki/%D7%97%D7%A4%D7%A5_%D7%97%D7%99%D7%99%D7%9D_%D7%A2%D7%9C_%D7%A1%D7%A4%D7%A8%D7%90
הטקסט מיובא ממאגר ספריא; לא נכתב ולא נוקד מחדש באמצעות AI. עיצוב תגי HTML הותאם לתצוגה. הנוסח נשמר לפי המהדורה המצוינת, לרבות פערים אם קיימים בה.
כיסוי מיקומי הטקסט הושווה למאגר. בדיקה זו אינה הגהה מדעית של הנוסח.
SHA-256: dfda5b9d8dea01c994b4f87c39d0f300822054d422549595a00006cc59d1498e