(ב) שחיטה כשרה בזרים וכו'. דהא לא כתיב "ושחט הכהן" אלא "ושחט" סתמא, משמע בכל אדם:
קריאה במקור
חפץ חיים על ספרא · ויקרא דבורא דנדבה · פרשה ד · פסקה 2
נוסח המקורעברית נגישה — בהמשךתקציר — בהמשךלימוד — בהמשך
ובטמאים. ואף על גב דלעיל קאמר דבעינן טהורים – הוא מדרבנן דגזרו שמא יגע בבשר וכדקאמר נמי הכא ובלבד שלא יגעו בבשר:
וכי מנין באתה. לומר דאינו אלא בכהן כיון ד"ושחט" סתמא כתיב:
יכול אף לשחיטה. דהוא נמי צורך המזבח:
הכהנים את הדם. מדכתיב כהן בקבלה ובשחיטה דכתיב ברישא לא כתיב – מכלל ד"ושחט" אבעלים קאי:
מכאן ואילך. מקבלה ואילך ד"והקריבו" זו קבלת הדם כדלקמן:
על הנוסח והמהדורה
- מהדורה
- Wikisource
- רישיון המהדורה
- Public Domain
- ייחוס ומקור המהדורה
- https://he.wikisource.org/wiki/%D7%97%D7%A4%D7%A5_%D7%97%D7%99%D7%99%D7%9D_%D7%A2%D7%9C_%D7%A1%D7%A4%D7%A8%D7%90
הטקסט מיובא ממאגר ספריא; לא נכתב ולא נוקד מחדש באמצעות AI. עיצוב תגי HTML הותאם לתצוגה. הנוסח נשמר לפי המהדורה המצוינת, לרבות פערים אם קיימים בה.
כיסוי מיקומי הטקסט הושווה למאגר. בדיקה זו אינה הגהה מדעית של הנוסח.
SHA-256: dfda5b9d8dea01c994b4f87c39d0f300822054d422549595a00006cc59d1498e