(ג) מה קודש תופס דמיו. שאם פדאם בדמים, הדמים נתפסים בהקדושה, שזה יוצא וזה נכנס תחתיו להיות קודש:
קריאה במקור
חפץ חיים על ספרא · בהר · פרק ג · פסקה 3
נוסח המקורעברית נגישה — בהמשךתקציר — בהמשךלימוד — בהמשך
אף שביעית וכו'. שביעית ויובל חדא היא כמו שאמר לעיל:
ת"ל היא. "יובל היא", דיובל נשאר בהוית קדושה שלו, דאע"ג דתופס את דמיה, היא אינו יוצא לחולין:
האחרון אחרון וכו'. כדלקמיה:
ופירי עצמו. של שביעית אסור, שאינו יוצא לחולין לעולם, אלא אוכלו בקדושת שביעית. ואי כלה מינו מן השדה – מבערו:
יצא בשר ונכנסו דגים. תחתיהן. דמאמר הכתוב "קודש היא" גילה לנו רק שהפרי עצמו נשאר בקדושה אף שלקח בו דבר אחר כגון הבשר שפרקינהו בדבר אחר נתפס הקדושה על הדבר אחר והיא יוצא לחולין:
על הנוסח והמהדורה
- מהדורה
- Wikisource
- רישיון המהדורה
- Public Domain
- ייחוס ומקור המהדורה
- https://he.wikisource.org/wiki/%D7%97%D7%A4%D7%A5_%D7%97%D7%99%D7%99%D7%9D_%D7%A2%D7%9C_%D7%A1%D7%A4%D7%A8%D7%90
הטקסט מיובא ממאגר ספריא; לא נכתב ולא נוקד מחדש באמצעות AI. עיצוב תגי HTML הותאם לתצוגה. הנוסח נשמר לפי המהדורה המצוינת, לרבות פערים אם קיימים בה.
כיסוי מיקומי הטקסט הושווה למאגר. בדיקה זו אינה הגהה מדעית של הנוסח.
SHA-256: dfda5b9d8dea01c994b4f87c39d0f300822054d422549595a00006cc59d1498e