(ב) מלמד שהוא בולל סלת. דהכי משמע: "סלת בלולה" - שתהא בלילתה בעודה סלת. וכתיב במחבת והוא הדין לשאר מנחות:
קריאה במקור
חפץ חיים על ספרא · ויקרא דבורא דנדבה · פרק יב · פסקה 2
נוסח המקורעברית נגישה — בהמשךתקציר — בהמשךלימוד — בהמשך
רבי אומר חלות בוללן. שאחר אפיית החלות מפרכן עד שמחזירן לסלתן ונותן בה שמן ובולל כדמפרש ואזיל:
שנאמר חלות וכו'. במנחת מאפה כתיב והוא הדין לשאר מנחות האפויות:
נאמר בהן וכו'. דכתיב "חלות מצות בלולות וגו'..וסלת מרבכת חלות בלולות בשמן":
וא"א לבוללן כשהן חלות. מפני מיעוט שמנן שאפילו ברבוכה אין בה אלא רביעית שמן כדתניא לקמן נותן רביעית לרבוכה ורביעית לשני מינין, מחצה לחלות ומחצה לרקיקין, ולאחר אפייתן יבשות הן מחמת האור ובולעות שמן הרבה וברביעית שמן לא ספקא להו וע"כ סלת צריך לבוללן וכיון דבלחמי תודה חלות בלולות על כרחך הכונה שהיו בלולות כבר בעודן סלת – גבי מאפה תנור נמי איכא למימר הכי:
כיצד עושה. הוא מפרש והולך איך נוהגין במחבת ומרחשת אליבא דרבנן והדר מפרש אליבא דרבי. הכי גרסינן ונותנה ונותן שמן עליה: שנותן הסלת לתוך השמן שנתן בכלי וחוזר ונותן מתנה שניה של שמן עליה ובוללה בו בעודה סלת ואופה במחבת או במרחשת:
ונותן עליה שמן. לקיים מצות יציקה:
ופותתה ונותן עליה שמן ובוללה. דקודם פתיתה אין זו בלילה אי יהיב שמן לתוך החלות השלימות שאין השמן נבלל ומתערב עמהן, הלכך ברישא פותת והדר מערב הפתיתין ומגבלן עם השמן דהיינו בלילה:
יכול מצוה. שתהיה כולה מצה אבל בדיעבד אם החמיצו שיריה אף על גב דקאי גברא בלאו דכתיב "לא תאפה חמץ חלקם וגו'", מכל מקום איפסולי לא מפסלא ומקטיר קומץ עליהן:
תלמוד לומר תהיה. דהויה עיכובא הוא:
על הנוסח והמהדורה
- מהדורה
- Wikisource
- רישיון המהדורה
- Public Domain
- ייחוס ומקור המהדורה
- https://he.wikisource.org/wiki/%D7%97%D7%A4%D7%A5_%D7%97%D7%99%D7%99%D7%9D_%D7%A2%D7%9C_%D7%A1%D7%A4%D7%A8%D7%90
הטקסט מיובא ממאגר ספריא; לא נכתב ולא נוקד מחדש באמצעות AI. עיצוב תגי HTML הותאם לתצוגה. הנוסח נשמר לפי המהדורה המצוינת, לרבות פערים אם קיימים בה.
כיסוי מיקומי הטקסט הושווה למאגר. בדיקה זו אינה הגהה מדעית של הנוסח.
SHA-256: dfda5b9d8dea01c994b4f87c39d0f300822054d422549595a00006cc59d1498e