מדרש תנאים על ספר דברים · פרק 6 · פסוק 5

ואהבת את ה' אלהיך עשה מאהבה הפרש בין העושה מאהבה להעושה מיראה שהעושה מאהבה שכרו כפול ומוכפל:

לפי שהוא אומר (דב' י' כ') את ה' אלהיך תירא יש לך אדם שהוא מתירא מחבירו כשהוא (מצריכו) [מטריחו] מניחו והולך לו אבל אתה עשה מאהבה שאין לך אהבה במקום יראה ויראה במקום אהבה אלא במדת המקום:

ד״א ואהבת את ה' אלהיך כת' ואהבת את ה' אלהיך וכת' (שם) את ה' אלהיך תירא עשה מאהבה עשה מיראה שאם באתה לשנוא דע שאתה אוהב ואין אוהב נעשה שונא:

עשה מיראה שאם באתה לבעוט דע שאתה ירא ואין ירא בועט:

ד״א ואהבת את ה' אלהיך אהבהו על הבריות כאברהם אביך שנ' (בר' י״ב ה') ואת הנפש אשר עשו בחרן והלא אם מתכנסין כל באי העולם לברות יתוש אחד ולהכניס בו נשמה אינן יכולין אלא מלמד שהיה אברהם מגיירן ומכניסן תחת כנפי השכינה:

ד״א ואהבת את ה' אלהיך שיהא שם שמים מתאהב על ידיך כיצד בזמן שאדם קורא ושונה ודבורו בנחת עם הבריות ומקחו ומתנו בשוק נאה ונושא ונותן באמונה מה הבריות אומרין עליו אשרי פלוני שלמד תורה אשרי אביו ואשרי רבו שלימדוהו תורה אוי להן לבני אדם שלא למדו תורה פלוני שלמד תורה ראיתם כמה יפין דרכיו וכמה מתוקנין מעשיו עליו הכת' אומ' (יש' מ״ט ג') ויאמר לי עבדי אתה ישראל אשר בך אתפאר:

ובזמן שאדם קורא ושונה ואין דבורו בנחת עם הבריות ואין מקחו ומתנו בשוק נאה ואינו נושא ונותן באמונה מה הבריות אומרין עליו אוי לו לפלוני שלמד תורה אוי לו לאביו ולרבו שלימדוהו תורה אשריהן בני אדם שלא למדו תורה פלוני שלמד תורה ראיתם כמה מכוערין מעשיו וכמה מקולקלין דרכיו עליו הכת' אומ' (יח' ל״ו כ') באמר להם עם ה' אלה ומארצו יצאו:

בכל לבבך בשני יצריך ביצר טוב וביצר רע:

ד״א בכל לבבך שלא יהא ליבך חולק על המקום:

ובכל נפשך ואפלו הוא נוטל את נפשך וכן הוא אומר (תהל' מ״ד כ״ג) כי עליך הורגנו כל היום:

ר' שמעון בן מנסיא אומ' וכי היאך אפשר לו לאדם ליהרג כל היום אלא מעלה המקום על הצדיקים כאלו הן נהרגין בכל יום:

שמעון בן עזאי אומר בכל נפשך אהביהו עד מיצוי הנפש:

ר' אליעזר אומ' אם נאמר בכל נפשך למה נאמר בכל מאודך ואם נאמר בכל מאדך למה נאמר בכל נפשך אם יש לך אדם שגופו חביב עליו מממונו לכך נאמר בכל נפשך ממונו חביב עליו מגופו לכך נאמר בכל מאדך:

ובכל מאדך בכל ממונך:

ד״א ובכל מאדך ר' עקיבה אומ' אם נאמר בכל נפשך קל וחומר בכל מאדך ומה ת״ל בכל מאדך בכל מדה ומדה שהוא מודד לך הוי מודה לו בכל מאד ומאד בין במדת הטוב בין במדת פורענות וכן דוד אומר (תה' קט״ז י״ג) כוס ישועות אשא ובשם ה' אקרא צרה ויגון אמ' ובשם ה' אקרא (שם ג - ד) וכן איוב אומ' (איו' א' כ״א) ה' נתן ה' לקח יהי שם ה' מבורך מבורך הוא על מדת הטוב קל וחומר על מדת פורענות מה אשתו אומרת לו (שם ב' ט') עודך מחזיק בתומתך ברך אלהים ומת מהוא אומר לה (שם י') כדבר אחת הנבלות תדברי:

אנשי מבול היו כעורין בטובה כשבאת עליהן הפורענות קבלוה על כרחן והלא דברים קל וחומר אם מי שכוער בטובה נאה בפורענות אנו שנאין בטובה לא נהא נאין בפורענות זה הוא שאמר לה כדבר אחת הנבלות תדברי ועוד שיהא אדם שמיח ביסורין יתר מן הטובה שאלו אדם בטובה כל ימיו אין נמחל לו מעון שבידו כלום ובמה נמחל לו ביסורין:

ר' אליעזר בן יעקב אומר הרי הוא אומר (מש' ג' י״ב) כי את אשר יאהב ה' יוכיח וכאב את בן ירצה מי גרם לבן שיתרצה לאב הוי אומר זה יסורין:

ר' מאיר אומ' הרי הוא אומ' ואהבת את ה' אלהיך בכל לב' אהביהו בכל לבבך כאברהם אביך כענין שנ' (יש' מ״א ח') זרע אברהם אהבי:

ובכל נפשך כיצחק שעקד עצמו על גבי המזבח כענין שנ' (בר' כ״ב י') וישלח אברהם את ידו ויקח את המ' לש' את בנו:

ובכל מאדך הוי מודה לו כיעקב כענין שנ' (שם ל״ב י״א) קטנתי מכל החסדים: