מדרש תנאים על ספר דברים · פרק 32 · פסוק 20

ויאמר אס' פני מ' אמ' הקב״ה הריני מסלק את שכינתי מביניהן להודיעם מה יהיה בסופן:

אראה מה אח' אמר הקב״ה הריני מוסרן למלכיות והן מצערין אותן ומשנקין אותן להודיעם מה יהיה בסופן:

כי דור תה' המ' אמ' להן הקב״ה הפכנין אתם חזרנין אתם אין בכם אמנה שלכלום:

ר׳א כי דור תה' המ' ר' אומ' דור תהפוך אין כת' כן אלא דור תהפוכות הפכפכנין אתם במדה שמדדתם באותה המדה אני מודד לכם שנ' (תה' עח ט) בני אפרים נושקי רומי קשת הפכו ביום קרב מה נאמ' בהן (ישע' סג י) ויהפך להם לאויב:

ד״א בנים לא אמן בם אמ' להם הקב״ה הפכנין אתם חזרנין אתם אין בכם אמנה שלכלום עמדתם לפני הר סיני ואמרתם כל אשר דבר ה' נע' ונש' (שמות כד ז) אני אמרתי לכם אני אמרתי אלהים אתם (תה' פב ו) חזרתם בכם ואמרתם אלה אלהיך ישר' (שמות לב ד) אני אמרתי לכם אכן כאדם תמ' (תה' פב ז):

בנים לא אמ' בם אמ' להם הקב״ה הפכנין אתם חזרנין אתם אין אתם מאמינים בדבריכם נכנסתם לארץ ישראל אמרתי שאין אתם גולין ממנה לעולם בניתם בית המקדש אמרתי שאינו חרב מכם לעולם חזרתם בכם ואמרתם מה לנו חלק בדוד ולא נחלה בבן ישי (מ״א יב טז) ואף אני אמרתי לכם וישראל גלה יגלה מעל אד' (עמוס ז יז):

ד״א בנים לא אמן בם ר' אליעזר בנו של ר' יוסי הגלילי אומ' אל תהי קורא לא אמון בם אלא לא אמן בם מנ' אתה אומ' שלא רצו ישראל לאמר אחר הנביאים אמן בשעה שהיו מברכין אותן שנ' (יר' יא ה) למען הקים את השבועה אשר נשבע לא' לת' להם ארץ זבת חל' וד' כיום הזה מנ' אתה אומ' שלא רצה אחד מהן לפתוח את פיו ולאמר אמן עד שפתח ירמיהו את פיו ואמ' אמן שנ' ואען ואומ' אמן ה' (שם):