מדרש תנאים על ספר דברים · פרק 5 · פסוק 9

לא תשתחוה להם ולא תעבדם לחייב [על] ההשתחוייה בפני עצמה ועל העבודה בפני עצמה מגיד שהן שני לאוין:

לא תשתחוה להם ואפלו שאין דרך עבודתה בכך ואחד המשתחוה ואחד הזובח ואחד המקטר ואחד המנסך הרי זה חייב סקילה שנ' (שמות כ״ב י״ט) זבח לאלהים יחרם עונש שמענו אזהרה לא שמענו ת״ל לא תשתחוה להם זביחה בכלל היתה ויצאת ללמד מה זביחה מיוחדת שכיוצא בה עובדין לשמים וחייבין עליה בין שהוא עובדו ובין שאינו עובדו אף כל שכיוצא בו עובדין לשם חייבין עליו בין שהוא עובדו בין שאינו עובדו:

כי אנכי ה' אלהיך אל קנא מקנא אני על ידי כך:

אל קנא אני שליט בקנאה ואין הקנאה שולטה בי:

אני שליט בנומה ואין הנומה שולטה בי שנ' (תה' קכ״א ד') הנה לא ינום ולא יישן שומר ישראל:

אל קנא בקנאה אני נפרע מע״ז אבל בדברים אחרים אל רחום וחנון:

פוקד עון אבת על בנים כששמע משה כך נרתע לאחריו ונבהל עד שאמר לו בזמן שאינן מסורגין או אפלו הן מסורגין ת״ל לשנאי רשע בן רשע בן רשע:

ר' נתן אומר קוצץ בן קוצץ בן קוצץ:

כיון ששמע משה את הדבר הזה מיד וימהר משה ויקוד ארצה וישתחו (שמות ל״ד ח') אמר חס ושלום אין בישראל קוצץ בן קוצץ בן קוצץ:

ועושה חסד לאלפים יכול כשם שמדת פורענות לארבעה דורות כך מדה טובה לארבע דורות ת״ל ועושה חסד לאלפים או לאלפים שומע אני מיעוט אלפים שנים ת״ל (דב' ז' ט') לאהבי ולשומרי מצותי לאלף דור דורים לאין חקר ולאין מספר כענין שנ' (תה' ק״ג י״ז עיי״ש) וחסדי ה' מעולם ועד עולם על יריאיו:

לאהבי זה אברהם וכיוצא בו:

ולשומרי מצותי אלו הנביאים והזקנים שבארץ ישראל שמוסרין נפשם על המצות מה לך יוצא ליהרג על שמלתי את בני מה לך יוצא ליצלב על שקראתי את התורה ועל שאכלתי את המצוה מה לך לוקה (מכף רגל ועד ראש) [מאה פרגול] על שנטלתי את הלולב וה״א (זכ' י״ג ו') אשר הכתי בית מאהבי המכות האלו גרמו לי לאהוב את אבי שבשמים: