כי תבא אל הא' הרי משה מודיע להן לישראל מה שהן עתידין לעשות שנ' (ש״א ח ה) עתה שימה לנו מלך לשפטנו ככל הגוים:
קריאה במקור
מדרש תנאים על ספר דברים · פרק 17 · פסוק 14
נוסח המקורעברית נגישה — בהמשךתקציר — בהמשךלימוד — בהמשך
וירשת ויש' בה לאחר ירושה וישיבה הכת' מדבר מיכן את למד לכל הביאות שבתורה שלא נאמרו אלא לאחר ירושה וישיבה:
ואמרת אשימה עלי מלך יכול רשות ולא חובה ת״ל שום תשים חובה ולא רשות אמר ר' יהודה מצוה מן התורה לשאול להן מלך שנ' שום תשים עליך מלך אם כן למה נענשו בימי שמואל שהקדימו על ידם וששאלו בתרעומת ולא בקשו להן מלך לשם שמים:
ר' אלעזר ביר' צדוק אומ' זקנים שבאותו הדור כהוגן שאלו שנ' שימה לנו מלך אבל עמי הארץ שביניהן קלקלו שנ' (שם ח כ) והיינו אנחנו ככל הגוים ושפטנו מלכנו:
ככל הגוים אשר סבי' מה מלך גוי לא דן ולא דנין אותו אף מלך ישראל כיוצא בו:
או מה מלך גוים עובד ע״ז ומגלה עריות ושופך דמים יכול אף מלך ישראל כן ת״ל ולבל' סור מן המ' ימין ושמ' הא מוזהר הוא על כל המצות שבתורה:
על הנוסח והמהדורה
- מהדורה
- Berlin, 1908
- רישיון המהדורה
- Public Domain
- ייחוס ומקור המהדורה
- https://www.nli.org.il/he/books/NNL_ALEPH001738025/NLI
הטקסט מיובא ממאגר ספריא; לא נכתב ולא נוקד מחדש באמצעות AI. עיצוב תגי HTML הותאם לתצוגה. הנוסח נשמר לפי המהדורה המצוינת, לרבות פערים אם קיימים בה.
כיסוי מיקומי הטקסט הושווה למאגר. בדיקה זו אינה הגהה מדעית של הנוסח.
SHA-256: f9a02adeba0597487fc52a6ec23595fbd8e2089b05d8c95f62e9ad5cfb22153d