מדרש תנאים על ספר דברים · פרק 22 · פסוק 3

וכן תעשה לחמ' למה נאמר לפי שהוא אומ' (כב א) לא תראה את שור אחיך או שיו אין לי אלא בהמה טהורה בהמה טמאה מנ' ת״ל וכן תעשה לחמ' אין לי אלא דבר שיש בו רוח חיים דבר שאין בו רוח חיים מנ' ת״ל וכן תעשה לשמלתו אין לי אלא דבר שיש בו סימנין דבר שאין בו סימנין מנ' ת״ל וכן תעשה לכל אבדת אחיך:

אני אקרא לכל אבדת אחיך ומה ת״ל שורו וחמורו אלא מה שורו וחמורו שאין בו דעת יצאו עבדו ואמתו שיש בהן דעת מה שמלתו שיש בו סימנין אף אין לי אלא דבר שיש בו סימנין:

וכן תעשה לשמ' אף השמלה היתה בכלל כל אלו ולמה יצאת להקיש אליה מה שמלה מיוחדת שיש בה סימנין ויש לה תובעין אף כל דבר שיש בו סימנין ויש לו תובעין חייב להכריז:

וכן תעשה לכל אבדת אחיך להביא את המשומד או כשם שאין את מוזהר על מכתו ועל קללתו לא תהא מוזהר על אבדתו הרי השמיטו יוכיח שאין את מוזהר על מכתו ועל קללתו והרי את מוזהר על השמיטו הוא יוכיח לאבדתו שאע״פ שאין את מוזהר על מכתו ועל קללתו את מוזהר על אבדתו לא אם אמרת בהשמיטו שהוא שלו תאמר באבידתו שאינה שלו הואיל ואינה שלו לא תהא מוזהר עליה ת״ל וכן תעשה לכל אבדת אח' להביא את המשומד:

ד״א לכל אבדת אחיך להוציא את הגוי:

ר' פנחס בן יאיר אומר כל מקום שיש חלול השם אבידתו אסורה:

ד״א לכל אבד' אח' לרבות קרקעו שאם ראה מים שוטפין ובאין להשחית בנין חבירו או שדהו חייב לגדור בפניה (ולמ) [ולמנען]:

ד״א לכל אבדת אחיך אבידת גופו שחייב (לרפותו) [לרפאותו] אם חלה:

אשר תא' מ' כשתתכסה ממנו לא שתהא מונחת על אבן מסמא:

ד״א אשר תא' מ' פרט לאבדה שאין בה שוה פרוטה:

ד״א אשר תא' מ' פרט למאבד ממונו לדעתו שאין נזקקין לו:

לא תוכל להתעלם ליתן עליו בלא תעשה:

ד״א לא תוכל להת' להביא את הגר:

לא תראה את חמור אחיך או שורו למה נאמר לפי שהוא אומר (שמות כג ה) עזב תעזב עמו זו פריקה או אינה אלא טעינה וכשהוא אומר הקים תקים עמו הרי טעינה אמור: