מדרש תנאים על ספר דברים · פרק 17 · פסוק 2

כי ימצא אין מציאה אלא בעדים:

כי ימצא בא הכתוב ללמד על עובדי ע״ז שתהא מיתתו בסקילה לכך נאמ' הפרשה:

ד״א למה נאמרה לפי שנ' (במד' טו לא) כי דבר ה' בזה הכרת תכ' לא שמענו אלא על העובד ע״ז במזיד ואין לו עדים במזיד ויש לו עדים שתהא מיתתו בסקלה (אם אמרת כן ענשת מן הדין ת״ל כי ימצא ללמדך שאין עונשין מן הדין) והרי דברים קל וחומר העובר על דברי בשר ודם מיתתו בסקלה על דברי מי שאמר והיה העולם על אחת כמה וכמה שתהא מיתתו בסקלה [אם אמרת כן ענשת מן הדין ת״ל כי ימצא ללמדך שאין עונשין מן הדין]:

בקרבך להוציא את העובד ע״ז בארץ ובא לו חוץ לארץ ומביא את העובד ע״ז חוץ לארץ ובא לו לארץ:

ד״א בקרבך לרבות את הגרים:

באחד שע' באחד בתי דינין:

איש או אשה פטר בה את הקטן והרי דברים קל וחומר ומה אם ערוה חמורה פטר בה את הקטן קל וחומר שאר מצות שבתורה:

לפי שמצינו שאין עושין עיר הנידחת לא על פי עד אחד ולא על פי אשה יכול יהוא פטורין ת״ל איש או אשה:

אשר יעשה את הרע מגיד שאין רע אלא ע״ז שכל העובד ע״ז פורק עול ומפר ברית ומגלה פנים בתורה שנ' לעבר בריתו ואין ברית אלא תורה שנ' (כח סט) אלה דברי הברית: